אני לא חסרת אונים

לכל אחד יש רגש אחד או שניים מרכזיים וחוויית חיים אחת או שתיים מרכזיות, שמכתיבות את הדרך שאנו רואים את העולם.

אצלי, הרגש המרכזי שמופיע בכל מקום בחיי הוא חוסר אונים.

חוסר אונים עיצב את הדרך שאני תופסת את העולם, בכל מקום באוטומט אני חווה את עצמי חסרת אונים וחסרת השפעה על חוויית החיים שלי. כי זה מה שהבנתי על עצמי בגיל צעיר. שאני חסרת אונים.

הרבה מעבודת ההתפתחות שאני עושה בחיי קשורה לחוסר אונים. כל פעם משחררת עוד ועוד ממנו, עוד שכבה, עוד פחד, עוד קפאון.

ובכל פעם מחדש, כיוון וזו חוויית חיים מרכזית, היא מזדחלת לפתחי שוב, בלי שאני שמה לב.

האוטומט הזה לא מאפשר לי להיזכר שהיום כאדם בוגר אני לא חסרת אונים. אני יכולה להחליט על חיי מה שאני רוצה. להחליט מה יתקיים בחיי ומה לא, מהם גבולותיי, מה רצונותיי, לתת להם מקום וביטוי, להחליט מה מתאים לי ומה לא.

ובכל פעם מחדש כשאני נזכרת בזה ומשחררת את השכבה העדכנית, אני תוהה איך לא ראיתי את זה קודם, איך לא שמתי לב שפספסתי את זה, שהבחירה בידיים שלי.

שלצד נסיבות החיים, אני בוחרת. ואני לא חסרת אונים.

בעבודתי בקליניקה אני רואה שוב ושוב שלכל אחד יש רגש דומיננטי כלשהו שמכתיב את תפיסת עולמו, את העדשה דרכה הוא רואה ומפרש את העולם.

אחת הדרכים לזהות מה היא אצלך זה לבדוק מהו הרגש שחוזר על עצמו פעמים רבות מול תחומי חיים שונים, או אם מצאת את עצמך אומר - וואי למה אני שוב ושוב במצב הזה/סיטואציה הזו / מרגיש ככה?

מזהים מה הרגש / חוויית החיים שמכתיבה את עולמכם?

מהו?