מאז שאני זוכרת את עצמי שום דבר לא הגיע אלי בקלות. הכל היה לי קשה. לימודים, לייצר אינטראקציות וקשרים חברתיים, לייצר זוגיות, להיות באהבה עצמית, לייצר שיח פנימי אוהב ונעים שיחליף את הביקורת, השיפוט והכעס ששלטו בתוכי, ויסות העולם הרגשי שלי, שכן כל הרגשות נחוו בעוצמה מאד גדולה כל חיי, להסכים לשים את עצמי במרכז ולא לראות רק אחרים, להתחבר לרגשות שלי ולא לחיות רק בניתוק, ללמוד לשמוח, לחיות ללא תלות בסיגריות, להצליח לישון טוב בלילה, ועוד כל כך הרבה דברים.
שום דבר לא בא לי בקלות.
אני לא מהאנשים שהחיים קלים להם, לא מהאנשים שיכולים פשוט להפסיק לעשן ברגע ולא להתגעגע לסיגריה או לריח שלה.
אני לא מהאנשים שאהבו את עצמם מיום שנולדו, או את הגוף שלי
לא מהאנשים שמלאים בחמלה עצמית, שרואה אותי, שיודעת להציב גבולות.
את כל אלו למדתי. בדם יזע ודמעות.
למדתי להיות אדם יותר טוב.
למדתי לראות את עצמי ואת האנשים שסביבי.
למדתי להקשיב לעצמי ולווסת את הרגשות שלי.
למדתי להרגיע את מערכת העצבים שלי, לטפל בעצמי ובעולם הרגשי שלי, מה שהוביל אותי להיות פחות כועסת וזועמת על העולם.
למדתי לצאת מהתחת של עצמי, שגם זה לא בא לי בקלות.
למדתי לייצר שיח פנימי של אהבה וחמלה עצמית.
למדתי לאהוב את עצמי ולהעריך את עצמי מאד.
למדתי ועבדתי בשביל להיות ביחסים מעולים עם המשפחה שלי והחברים, דבר שאני הכי שמחה עליו בעולם.
עבדתי קשה בשביל להיפטר מביקורת ושיפוטיות
עבדתי קשה בשביל להיות שמחה ונינוחה יותר ולא לחוצה ברמות.
עבדתי קשה בשביל לייצר יותר קרבה עם חבריי הטובים והמהממים שמקיפים אותי.
למדתי. שום דבר מאלו לא בא לי בקלות או בטבעי.
אני יודעת מה זה להסתובב עם חור או חוסר שנמצא בפנים.
מכירה את הייאוש מקרוב, את העצב וחוסר האונים, את הקפאון, את הלא נעים לי, את הקושי לראות את עצמי ולהציב גבולות.
למדתי בדרך הארוכה. ואני גאה בזה. כי היום הלמידות האלו כבר הפכו להיות מי שאני. היום הן חלק ממני ללא מאמץ, הפכו להיות מערכת ההפעלה שלי.
פעם חבר אמר שהוא מעריך אותי על האדם שאני, בגלל ששום דבר לא בא לי בקלות. כי אני עבדתי ובחרתי להיות האדם הזה שהפכתי להיות, בחרתי להשקיע בעצמי וביחסים שלי עם הסביבה כל יום מחדש.
ואני מסכימה עם זה. אני גם מעריכה את עצמי על זה. היו תקופות שזה היה מאמץ וקשה, והיום כל אלו הם כבר חלק מהותי ממי שאני. ובזה אני גאה. שהפכתי ואני ממשיכה להפוך להיות הגרסה הכי טובה של עצמי שאני יכולה לחשוב עליה.
אני גאה בזה כי אני יודעת כמה זה תהליך, וכמה זה לא היה קל. אני יודעת מה אני מלמדת את המתאמנים שלי, יודעת שהשינוי אפשרי, ושיש דרך לשם. אני יודעת את זה כי אני גם עשיתי את זה.
דברים לא באו לי בקלות
ואני גאה בזה
כי את כל זה יצרתי בחיי
ואין לי ספק שאוכל ליצור עוד כל כך הרבה
לכן גם אין לי ספק שכל מי שמגיע אלי יכול לייצר גם בחייו כל כך הרבה. ושאנחנו יכולים לשנות ולהשתנות.
רק צריך התבוננות, השקעה, התמדה ורצון.

Comments