אם יש תכונה אחת שאני ממש גאה בעצמי עליה זה יכולת ההתמדה שלי – אם יש לי מטרה מול העיניים – אני אעשה הכל כדי להשיג אותה (הכל כמובן בגבולות הטעם הטוב מבלי לפגוע או להזיק לאף אדם או יצור חי)
“אתמיד ואתעקש עד שאצליח. לא הגעתי לעולם הזה כדי להיות מובס והכשלון לא זורם בעורקיי. אני לא כבשה שמחכה לרועה שיוביל אותה. אני אריה. ואני מסרב לדבר, ללכת ולישון עם הכבשים. אתמיד ואתעקש עד שאצליח” (אוג מנדינו)
קראתי לראשונה את המשפט הזה כשהייתי נערה והתאהבתי בו.
אני לא יכולה להסביר כמה התאהבתי במשפט הזה ובאיזה רבדים הוא נגע בי
כשהייתי ילדה תהיתי הרבה פעמים האם אני יכולה להיות מאושרת? האם יש אושר ביקום הזה בשבילי? האם אני גם אוכל להשיג את כל מה שאני ארצה בחיים שלי ואחיה את החיים שהייתי רוצה בחלומות הכי ורודים שלי?
היו תקופות שהפסקתי להאמין שאני יכולה להגיע לזה.
היו תקופות שלא הפסקתי להאמין
היו תקופות שזה הרגיש ממש מאבק יום יומי בעצמי, בתחושות שלי, ברגשות שלי, באמונות שלי, בכל מה שהרכיב אותי כאדם. מאבק יום יומי שהיה נראה כמו מאבק אינסופי
היו תקופות של יאוש משוגע שלא היה מקום לדבר מלבדו.
אבל דבר אחד ייאמר לזכותי – לא ויתרתי.
אף פעם לא ויתרתי עלי
גם בתוך הייאוש – ידעתי שיש לי אחרת
גם בתוך הייאוש והויתור - ידעתי שיש לי תקווה
שאני יכולה
שאני גם אצליח
לא משנה מה זה יקח ממני – אני אמצא את האושר שלי.
וכשצצה בעיה בריאותית שידעתי שהמקור שלה נפשי – ידעתי, פשוט ידעתי שאני אצליח להלחם בזה.
ידעתי שאצליח להבין מהו המקור ואעשה הכל כדאי להבריא את עצמי.
גם אם זה ייקח אותי ל2 מטפלות ונטורופתית כל שבוע.
כי זה המחיר שאני מוכנה לשלם
על האושר שלי
ועל הבריאות שלי
וזה עבד :)
כי אני אתמיד ואתעקש עד שאצליח
כי אני אעשה הכל
כי אני יודעת שאני יכולה לעשות הכל
שגם בתקופות שלא ידעתי להוביל את עצמי לבד- הלכתי לאנשים שהכי סמכתי עליהם ועל הכוחות שלהם שיעזרו לי לרפא את עצמי ברמות הכי עמוקות שיש
כי אני יודעת שבתוך הגוף, הנפש והתודעה שלי יש את התשובות להכל
שם יש את כל מה שאני רוצה ומאחלת לי בחיים האלו
אז אם יש דבר אחד שאני גאה בעצמי עליו, זה על יכולת ההתמדה שלי
על ההבנה שאני יכולה ליצור כל דבר בחיים שלי שאני רק ארצה
שאני יכולה להיות האישה הזאת שתמיד חלמתי להיות. ופתאום היא ממש אני
האישה החופשיה, המאושרת, השמחה, האוהבת, החומלת, הרכה והנעימה שאני
שפעם כתבתי לי שזה מי שאני רוצה להיות
והנה, זאת מציאות
יכולת ההתמדה שלי להלחם על עצמי, עד שזה כבר לא מלחמה, אלא חיים של אושר ושמחה
יכולת ההתמדה שלי להיות האדם שאני רוצה להיות
ולא לוותר
פשוט להמשיך לצעוד בדרך
והיום, גם כשכואב זה כבר לא כואב.
זה רק אוסף של רגעים שלפעמים לא נעימים.
ואני זוכרת
שעוד שניה הם עוברים
Comentarios