הילד הפנימי

בכולנו יש את הילד או הילדה הקטנה שפעם היינו.

הילד הזה שמתקיים בתוכנו, שעולה בכל מני רגעים בחיים כשאנחנו פוגשים משהו שמקפיץ אותו, משהו שמזכיר את חוויות העבר שחווינו וכאבנו פעם.

הילד שקופץ כשאנחנו נעלבים או נפגעים, גם כשאנחנו יודעים במציאות שלא היתה כוונה, או שאנחנו שוכחים את זה.

הילדה שעצובה, או מרגישה לבד בעולם, גם אם במציאות העכשווית היא לא

הילד שמפחד או כועס, מתבייש או מתייאש.

בכולנו, גם היום, יש את החלקים הילדיים שקופצים לבקר בכל מני סיטואציות.

כשלומדים לקחת אחריות אישית על חיינו, אנחנו מפתחים דמות נוספת, לצד הילד או הילדה שבתוכנו - המבוגר שאנחנו היום.

המבוגר יכול להתבונן בנו ובמה שאנחנו חווים ומרגישים.

הוא החלק בתוכנו שלומד לא להזדהות עם הילד ועם הרגשות הקשים והמנגנונים שלו.

וזה לא שאנחנו לא חווים אותם, זה פשוט לפתח את המקום שיכול לצד זה לטפל בעצמנו.

החלק שיכול להכניס קול חומל, אוהב, תומך, שמזכיר לנו שזו רק חוויה, רגש, תחושה, כאב ילדי שעולה עכשיו. שיכול לתמוך בנו לצד מה שמתרחש, לתמוך ולהרים לנו את הראש כשאנחנו כואבים.

הדמות הזאת שאם היתה לצידנו כשהיינו הילדים הכואבים, היה מקל עלינו מול מה שאנחנו חווים.

היום אנחנו יכולים להיות הדמות הזאת עבור עצמנו.

אנחנו לא יכולים לצפות או לקוות שאחרים יהוו את המקום הזה עבורנו. כמובן שזה יהיה נפלא, אך לצד זה זו למידה חשובה, אחראית ומשנה חיים להיות במקום הזה עבור עצמנו.

הרי במציאות תמיד יקרו דברים - תמיד נרגיש, נפחד, נכאב, נתמודד. אולי עם הזמן נלמד לפתח חוסן ונפגוש את הרגשות האלו פחות ופחות, כך שהעוצמה, המשך והתדירות יפחתו, אולי נוכל לצאת מהמקומות האלו מהר יותר, אך אנחנו נמשיך לפגוש בתוכנו מגוון תחושות ורגשות.

העניין הוא מה אנחנו עושים ואיך אנחנו מול זה.

שם יש לנו יכולת ללמוד להפחית את הסבל והכאב שלנו בצורה משמעותית.

זוהי מהות אחריות אישית. זוהי מהות צמיחה והתפתחות.

לא לצפות שלא יכאב, אלא ללמוד איך להיות עם מה שעולה בתוכנו.

זוהי אחריות אמיתית על חיינו.

באימון הסאטי ללמוד לפתח את הדמות המבוגרת בתוכנו היא חלק מהותי בתהליך. המשמעות שלה היא ללמוד לטפל בעצמנו ללא קשר לנסיבות חיינו.

ללמוד לפתח מרכז פנימי שיודע להכיל ולהתמודד מול מגוון סיטואציות ורגשות שעולים במהלך החיים.

התהליך מאפשר התמודדות מיטיבה יותר מול העולם הרגשי שלנו, כך שלאט לאט הדרמה פוחתת, החוסן הרגשי שלנו עולה ואנחנו רואים כמה עוצמה יש בתוכנו.

האמונה בעצמנו עולה, המציאות פחות מפחידה אותנו.

כי אנחנו יודעים איך להיות עם עצמנו ועם כל מה שקורה בחיינו.

אז בפעם הבאה שאתם פוגשים רגש לא נעים, שהילד או הילדה שבתוככם קופצים לבקר, תזכירו לעצמכם שאתם כבר לא אותו הילד או הילדה שהייתם.

תזכירו לעצמכם שאתם יכולים להיות שם אתכם, לתמוך, לטפל. קחו את אותו הילד ותחבקו אותו. תהיו לצידו מול מה שהוא עובר. תסכימו להרגיש את מה שעולה, ותראו איך לאט לאט משהו בכם נרגע