המכאניקה של פוסט טראומה

לפעמים, כשאני במצב רוח מסויים, אני פונה לסרטים/סדרות שעוסקים בטראומות מורכבות או פגיעות מיניות.

לפעמים אני חוזרת לאותם סרטי דוקו שראיתי כבר פעמים רבות, ומחפשת איזה רגע ספציפי שנותן שם לחוויה שאין לה מילים. הרי מי שמכיר את המכאניקה של הנושא מזהה את הדפוסים ממרחקים.

וכשאני מוצאת את הרגע הזה אני חוזרת אליו שוב ושוב ומצלמת אותו כי הוא כל כך נוגע בי. כי יש רגעים נדירים בסדרות וסרטים שעוסקים בתחום שאתה יודע עמוק בנפשך שהאדם עבר בדיוק את זה. שיש דברים שאי אפשר לבלף ואי אפשר לרמות.

אני אוהבת לעשות את זה כי ברגעים האלו אני מרגישה שאני לא לבד.

אני מרגישה שיש עוד אנשים שחווים או חוו בדיוק את מה שאני חוויתי.

והרגע הזה של תחושת הביחד, הוא רגע של קסם וחסד.

אין דבר עוצמתי מתחושת ביחד, בטח בתוך חוויה כזו.

מדי פעם אני משתעשעת ברעיון של לפתוח מעין קבוצת תמיכה כזו, שפשוט אפשר לחוות ביחד, להיות ביחד, לתמוך ולעזור אחד לשני, כי לביחד יש כוח מרפא.

אז אם יש אנשים שזה מדבר אליהם – מוזמנים לפנות אלי בפרטי וננסה לחשוב על זה ביחד.

ובינתיים – אשאיר אתכם עם אחד מהצילומים שאני שומרת לעצמי בפלאפון

מהראיון עם נטע ברזילאי ובן הזוג שלה.

על הראיון שלהם אגיד שהוא אחד המשמעותיים, היפים והכואבים שראיתי לאחרונה. רואים את המבט הכבוי שלו בעיניים, את הכאב והסבל שהוא נמצא בו, ואת הכאב הגדול שלה, שכל כך רוצה לתמוך ולעזור.

כל כך הזדהיתי עם החיה הפצועה הזו, שכן שנים השתמשתי בעצמי בדימוי של חיה פצועה שמתקרבים אליה ומנסים לעזור לה והיא חושפת שיניים מפחד.

ואם יש משהו אחד שאני רוצה להעביר לאנשים שסובלים, לאנשים שמתמודדים לא משנה עם איזה סוג של כאב או סבל, זה שאתם לא לבד.

לתת את תחושת הביחד ולתת מקום לכאב כדי להירפא זה המנוע הכי משמעותי שלי בעבודה עם אנשים.

ללוות אחרים כמו שליוו ומלווים אותי ולעשות כל שאני יכולה כדי שלמי שמולי יכאב כמה שפחות ושירגיש כמה שפחות לבד, זו מטרת חיי. ואני אעשה אותה עבורי ועבור כל אדם שאתקל בו בכל דרך אפשרית. תמיד