שנים רבות הרגשתי שאני חיה בגיהינום הפרטי שלי.
הוא לא היה נראה לעין. הרבה פעמים זה ככה בגיהינום.
אנשים יכולים לראות אותך מבחוץ ולחשוב שהכל בסדר, כשבפנים הכל לא בסדר. כשבפנים אתה מוצף בכל כך הרבה תחושות ומחשבות קשות ומאיימות, בפחדים, לחצים וחוסר אונים שלא נראים לעין.
שנים רבות הסתובבתי בתחושה שמשהו בי לא בסדר, כי לא ידעתי להסביר למה אני מרגישה כמו שאני מרגישה. אז האשמתי את עצמי בזה. זה משהו בי שפגום.
המחשבות והאמונות האלו ליוו אותי שנים עד שיום אחד מישהו הסביר לי שזה שאני חושבת ככה לא אומר שזה באמת נכון.
זה ערער את כל עולמי, ההבנה שמה שאני חושבת הוא לא בהכרח האמת המוחלטת, כי אם אלו רק מחשבות, אולי אפשר לשנות אותן?
אך התחושות היו עדיין קשות מנשוא.
עולמי הרגשי סער בתוכי ולא ידעתי מה לעשות עם כל מה שאני חווה. דבר אחד היה לי תמיד ברור - אלו דברים שניתן לשנות. וכמה אני שמחה על הידיעה הזאת שהיתה בתוכי.
במסע שלי לריפוי העצמי שלי גיליתי המון דברים.
גיליתי שלכל סבל יש סיבה. בין אם היא מודעת או לא.
גיליתי שהסבל שלנו נמצא בגוף - ברגשות ובתחושות שאנחנו סוחבים איתנו מאירועים שחווינו במהלך חיינו ובתפיסות ומסקנות שהגענו אליהם על עצמנו ועל העולם.
גיליתי שיש לי ולכל אדם את היכולת להקל על הסבל שלנו בצורה יוצאת דופן.
גיליתי שהאדם היחיד שיכול להוציא אותי מהסבל שלי זאת אני. שמה שמפחית את הסבל שלי קשור ליכולת שלי להכיל את עולמי הרגשי ולטפל בכל מה שלא יבוא.
הבנתי כמה אני אחראית על בניית עולמי, וכמה אני יכולה לשנות אותו דרך עבודה עצמית ויצירת אפשרויות חדשות בחיי.
הבנתי שיש לי יכולת לנשום לפני שאני מגיבה. שזה אומר שאני יכולה להגיב אחרי סערה רגשית, אחרי שאני מטפלת בעצמי, ולא לפעול מתוך פאניקה ופחד. ושזה מה שמייצר שינוי משמעותי בחיי. היכולת לשהות ולטפל קודם כל בי.
גיליתי שדברים באמת באמת יכולים להשתנות, שמקומות כואבים באמת יכולים לקבל ריפוי, ושהתמדה בדרך ואחריות אישית הם שעושים את ההבדל.
וכך, לאט לאט, בצעדים קטנים, מצאתי את עצמי מפסיקה עם הביקורת והשנאה העצמית. מצאתי את עצמי מצליחה לפתח חוסן לטפל בעצמי ובכל הסערות הרגשיות שבתוכי. למדתי לכבד את הקצב שבהם הדברים קורים, גם אם זה לא בקצב שהייתי רוצה שהם יקרו. למדתי לאהוב את עצמי במלואי, גם במקומות שאני לא מצליחה לייצר את מה שאני רוצה בחיי.
למדתי לסלוח לעצמי ולאחרים, להתעצבן הרבה פחות ופשוט להנות מהדרך.
לאט לאט ראיתי איך תודעתי משתנה, הדרך שבה אני חושבת ורואה את הדברים. ראיתי איך הסערות הרגשיות פוחתות משמעותית וגם כשיש סערה היא חולפת מהר יותר. כי למדתי לטפל בעצמי תוך כדי.
ראיתי איך מחוויית הגיהינום הפרטי שלי, התחלתי לצעוד לעבר גן העדן.
גן העדן הוא לא המקום המושלם הזה שחשבתי שהוא, שם לא קורה שום דבר רע.
גן העדן הוא מקום בתוכי שלא משנה מה קורה - אני בטוב. מתמודדת, סומכת, מרגישה ואוהבת.
כי החיים ממשיכים לקרות, והם מביאים איתם פחדים, עצבות ועוד שלל רגשות וסיטואציות מורכבות.
העניין האמיתי הוא לדעת כיצד להתמודד ולהכיל אותם.
זה גן העדן האמיתי. כשיש לי אותי, את השקט הנפשי והביטחון הפנימי להתמודד עם כל מה שיבוא.
וזה בהחלט גן עדן לחיות בו.

Comments