לגוף יש את הקצב שלו.
דיברנו על כך הרבה בעבר, השוותי את הגוף שלנו לילד, שרק רוצה שנקשיב לו ונראה אותו.. ואני הולכת להמשיך עם הקו הזה. הגוף שלנו הוא בפני עצמו, הרבה פעמים אנו לא נהיה מודעים לתחושות שמתרחשות לנו בגוף. הגוף מנסה לתקשר איתנו – הוא מגיב למילים, למחשבות, לתמונות. הוא מגיב לכל דבר.
אבל מה קורה אם הקצב של הגוף שלי לא תואם את הקצב של התודעה שלי?
ובכן, לקצב ולתודעה קצב אחר, הן שתי מערכות שונות נפרדות ומסונכרנות בו-זמנית. גם התודעה מתפתחת בקצב שלה
והעבודה שלנו – היא ליצור את הסנכרון הזה, בין הקצב של הגוף לקצב של התודעה.
עלינו להיות סבלניים בתהליך הזה ולא להאיץ בגוף שלנו להיות במקום אשר הוא עוד לא נמצא בו! שם אנחנו נחווה כיווצים, פחדים למיניהם, מועקות, תחושות פחות נעימות. עלינו ללמוד להכין את הגוף שלנו לסיטואציות, ללמוד לתמוך בו ולהיות עבורו, בעיקר אם אנחנו רוצים שהוא ימשיך להתרחב ולהתפתח.
עלינו לחמול את הגוף שלנו, להעניק לו אהבה, חמלה, להיות שם עבורו בחוויה שלו, לזכור שזוהי מערכת נפרדת, ילד נוסף, שרק רוצה מקום והקשבה. להעניק לו מגע אוהב.
התודעה הרבה פעמים במצבים האלו, כדי לא להרגיש את אותה התחושה הלא נעימה – תתחיל עם הביקורת והשיפוט. כי הרבה יותר קל לשפוט ולבקר מאשר לחמול ולאפשר לעצמנו להרגיש כאב.
ושם עלינו ליצור את החיבור, את הגשר, בין הגוף לתודעה. להתחיל לגשר על הפער ביניהם וליצור חיבור, שפה משותפת, הבנה.