top of page

להיות אקטיבי ביצירת אהבה עצמית

כשהייתי צעירה יותר, נערה ובשנות העשרים המוקדמות לחיי, הייתי אדם אחר מאד ממי שאני היום. הייתי עסוקה בהלקאה עצמית, לא אהבתי את מי שאני וכל דבר שלא הסתדר בחיי היווה סיבה מספיק טובה לכעס וירידה עצמית.

לא ידעתי להתמודד עם תסכולים, עם הפער הזה בין מה שאני רוצה למה שמתרחש במציאות, והדרך שלי להתמודדות היתה לכעוס על עצמי. אשליית שליטה. הרבה יותר קל להאשים ולכעוס על עצמנו מאשר להסכים להיות בתוך התסכול עצמו, בתוך חוסר האונים מול המציאות, שיש משהו שאני רוצה ולא מצליחה לייצר.


אז כעסתי והאשמתי את עצמי. כי אם יש פער, מישהו צריך להיות אשם, ומי מתאים יותר לתפקיד מאשר האחראית על עצמי?

כשהתחלתי לעשות עבודת התפתחות, הבנתי שמשהו היה צריך להשתנות.

זה לא היה קל, אבל ברגע שהבנתי את המכניקה הנפשית, כשהבנתי את אשליית השליטה, שאני הולכת לשם רק כי אני מתקשה להיות עם הרגשות והתחושות הקשות שהפער מייצר בחיי, הבנתי מה צריך להשתנות. התחלתי לפתח את החוסן שלי, את היכולת שלי להיות בתוך תסכול או חוסר אונים מבלי לזוז ממנו ומבלי לשנות דבר. התחלתי לכבד את הרגשות שלי וכל דבר שמתחולל בתוכי. ואחד הדברים החשובים והמשמעותיים שעשיתי – עבדתי הרבה וקשה כדי לשנות את השיח הפנימי התוקפני והמאשים שהתנהל בתוכי.


איך שיניתי?

פשוט התחלתי לדבר לעצמי אחרת.

בהתחלה היו קולות נוספים בתוכי, כי הכעס העצמי והאשמה עדיין היו קולות חזקים, אבל התחלתי לתת להם מענה, פיתחתי קול נוסף, חומל, רך ואוהב יותר, שעונה לכעס ולאשמה. קול שמפגין חום ואהבה גם מול התסכול וחוסר האונים ומוכן לתת לו את המקום. קול שרואה את העבודה המשמעותית והעשיה שלי, שמזכיר שמותר שיהיה פער, ומותר שיהיו תסכולים, ושזה באמת מאד קשה שהדברים שאני רוצה לא מתרחשים בחיי, וזה לא אומר שיש מישהו אשם.


ככל שחיזקתי את הקול הזה הוא הלך וצמח, ובהתאמה קול הביקורת וההלקאה נחלש, עד שבשלב מסויים הוא נעלם לגמרי. הוא כבר לא חלק מהשיח התודעתי שבתוכי כלל. היכולת שלי להכיל את העולם הרגשי שלי, את הרגשות השונים והפערים, ויצירת שיח פנימי אוהב, איפשרו לתנועה פנימית אחרת, תנועה של חום ואהבה. של קבלה של מה שמסתדר וגם של מה שלא מסתדר.

ואני חייבת להגיד שזה החופש הפנימי הגדול ביותר שקיבלתי.

כבר שנים על גבי שנים שאני שלמה עם כל בחירה והחלטה שאני לוקחת בחיי.


שנים שאני מקבלת גם את הדברים שרוצה ועדיין לא מצליחה לייצר בחיי, נותנת לעצמי את הזמן להתבשל כמה שאצטרך בחמלה ואהבה, יודעת שבזמן הנכון הגוף והתודעה שלי יהיו מוכנים לייצר את זה.

שנים שאני מקשיבה לקצב של הגוף שלי ומבינה שיש לו את הזמן שלו, וככל שאכבד אותו ואקשיב לו כך הדברים יקרו בקצב הנכון ביותר עבורי.

שנים שאני חיה בשלום פנימי, שמאפשר לי הרבה שקט, נחת, וגם הרבה הרבה צמיחה.



פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commenti


bottom of page