כילדה, תמיד הרגשתי שאני עוף מוזר. לא מתאימה בנוף. שונה מהסביבה שלי, מקבוצת השווים. שהחשיבה שלי שונה, שהדרך שלי, הרצונות שלי, המסע שלי בעולם שונה מהדרך הנורמטיבית והרגילה.
בגילאים הצעירים, כשכולם באותו המסלול של 12 שנות לימוד ואז צבא, אין הרבה ברירות. זאת אומרת, יש, אבל בחרתי להתמרמר ולעשות את מה שצריך.
אחרי הצבא הגיע החופש האמיתי ויכלתי לבחון מה אני רוצה לעשות.
מה א נ י ר ו צ ה לעשות.
אז לקחתי את הזמן ועבדתי עד שהבנתי שבא לי קצת לטייל, וכשחזרתי לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד. (הרי זה מה שעושים אחרי הטיול הגדול, לא?)
ידעתי שאני רוצה לעסוק בטיפול וידעתי שאני לא רוצה להיות פסיכולוגית. אז, ללמוד פסיכולוגיה בכל זאת? אני זוכרת שכשהייתי בסין (שוב), לקראת סוף הטיול הגדול, הייתי די בטוחה שאלך למסלול הרגיל הזה ואלמד פסיכולוגיה, כי לא הרגשתי שיש לי ברירה. לא הכרתי עוד אופציות, למרות שהרגשתי שזה לא מדוייק לי.
ואז חזרתי. והדאון שאחרי הטיול. ו(עאלק) סדנת התפתחות אישית. ומפה לשם הגעתי לגיל עשרים וארבע ועדיין לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד. היו לי (ועדיין) הרבה ביקורת על המוסד האקדמי הזה שנקרא אוניברסיטה, על הדרישה המטומטמת לעשות פסיכומטרי, כאילו המבחן הזה שלומדים אליו חודשים ומשלמים עליו הרבה כסף מעיד משהו על היכולות או חוסר היכולות שלי ללמוד או להיות טובה במקצוע טיפולי (ואתמול שמעתי על מחקר שמוכיח שהפסיכומטרי לא מנבא הצלחה בתואר הראשון! הא!).
אז לבסוף, לאחר הרבה מאד מחשבה, החלטתי שאני רוצה לבחור מה ללמוד ויצרתי לעצמי אוניברסיטה בעולם האמיתי - למדתי כל פעם דבר אחר שמעניין אותי ושאני מאמינה בו.
הבחירה שלי הלחיצה אותי ואחרים (אהמאבאמאהמ), כי פעם התפיסה היתה שאם אתה לא הולך לאוניברסיטה אתה לא תצליח בחיים. גם אותי הבחירה הזו הפחידה, אבל החלטתי באומץ שאני הולכת אחרי הלב ומה שמרגיש לי נכון.
והלכתי.
למדתי את הכלים שאיתם אני עובדת היום. למדתי תחילה ריברסינג, אחר כך את האימון הסאטי, ולסיום סיומת את הנוירופידבק. כולם כלים שאני מאמינה בהם מאד, שאני אוהבת לעבוד איתם ומאמינה ביכולות הגבוהות שלהם לעבודה עצמית משמעותית יותר מכל שיטה וגישה אחרת.
היום אני יכולה להגיד שאין שמחה ממני על הבחירה שעשיתי בגיל הצעיר הזה ועל האומץ ללכת בדרך שלי, למרות הרמת הגבות והלחצים מהסביבה והפחד שאם ארצה ללמוד אחר כך זה יהיה מאוחר מדי.
אני חושבת שזה היה לי נכון, הדרך שבחרתי לעצמי, המסלול השונה שתפור למידותיי הספציפיות שלי. אני גאה בעצמי שבחרתי את הכלים האלו, שיצרתי לעצמי את הדרך שלי ויצרתי עסק עצמאי בשתי ידי עם מוחי החמוד.
ודווקא בשנתיים האחרונות מצאתי את עצמי מפלרטטת עם הרעיון של לימודי פסיכולוגיה (ובתקווה מדעי המוח) באוניברסיטה. פתאום המחשבה על זה ריגשה אותי, להרחיב את הידע שלי למקומות נוספים, לחוות חוויה סטודנטיאלית, להרגיש קצת מהדרך הישרה הזו שכולם הולכים בה. אמנם יש לי הרבה ביקורת על עולם הפסיכולוגיה, אבל אני חושבת שיש שם גם דברים מאד יפים וקורסים מרתקים (כן, יש בתוכי חננה גדולה שמתעניינת בפיזיולוגיה של הנפש יותר מהכל)
אז כהרגלי, עשיתי את זה בדרכי ונרשמתי ללימודים באוניברסיטה הפתוחה! קורס אחד סמסטר אחד, להרגיש את הקרקע ולראות כמה אני מצליחה לשלב את זה עם יתר הדברים שאני עושה בחיים שלי.
והאמת - אחרי שני שיעורים אני יכולה להגיד בפה מלא שאני יכולה להתרגל ללהיות סטודנטית שמלכלכת על המוסד שבו היא לומדת ומתמרמרת על הלימודים. נראה לי תפור עלי :)
Commenti