מזל טוב לי!

החודש אני חוגגת שש שנים מאז שהתחלתי לאמן בשיטת סאטיה, ושבע שנים מאז שהתחלתי לטפל!

ועל כך אני גאה בעצמי.

אני כל כך גאה שלא נכנעתי לשום תכתיב חברתי של מה צריך לעשות ומה צריך ללמוד 

אני גאה בעצמי שלא נכנעתי ללחצים ולא התפשרתי על משהו שהרגיש לי לא מדויק

אני גאה בעצמי שגם כשלא ידעתי מה אני כן רוצה לעשות בחיי, הסכמתי לשהות בחוסר הוודאות ולקחתי את הזמן שאני צריכה כדי למצוא את עצמי ולחפש מה הדבר המדויק עבורי.

אני גאה בעצמי שבשנים האלו יצאתי למסע אישי עמוק ומרפא, שאיפשר ועדיין מאפשר לי להיות עבור כל כך הרבה אנשים אחרים במסע שלהם.

שאני יכולה להגיד בלב שלם שאני יודעת איך זה מרגיש להיות במקום כל כך קשה, אפל, כואב, חסר תקווה, חסר אונים, אני יודעת איך זה מרגיש לא לדעת איך לצאת מהמקום הקשה שנמצאים בו, ואני גם יודעת איך זה לצאת מהמקום הזה. 

אני גאה בעצמי שגם בגיל כל כך צעיר החלטתי ללכת אחרי הלב שלי והרגשתי שאין לי שום אפשרות אחרת. 

גאה שכל דבר שבחרתי לעשות וללמוד עשיתי אותו עד הסוף והתמקצעתי בו בצורה יוצאת דופן.

גאה במאמנת ובמטפלת שהפכתי להיות.

אני זוכרת איך הרגשתי בהתחלה בקליניקה, את הקשיים והפחדים שהתמודדתי איתם. ואני שמחה שתמיד האמנתי בעצמי, שמהתחלה ידעתי שזו הדרך שלי. 

מפעם לפעם אני מתיישבת בכורסא שלי בקליניקה ואני קולטת את גודל הדבר, את גודל האחריות וגודל התפקיד, שאני הדמות הזו עבור אותם אנשים, שהם מגיעים אלי להתאמן, לקבל תמיכה, אוזן קשבת, אהבה. 

הם באים אלי כדי ללמוד איך הם יכולים להקל על הסבל והקושי שלהם. 

זו זכות ענקית. 

מרגישה שגדלתי בכל כך הרבה רמות מאז, כאדם וכמאמנת.

מזל טוב לי

ותודה לכל אדם שבחר ובוחר לעשות איתי דרך, קצרה או ארוכה

כל אדם שבחר לשתף, לשאול, להתייעץ

כיף גדול ובאמת זכות להיות במקום הזה עבור אנשים אחרים.

בתמונה - לפני שבע שנים כשהכל התחיל