top of page

מצב חירום!

עכשיו זה רגע האמת.

זוכרים שבבית הספר היו תירגולים למצבי חירום? שריפה, רעידת אדמה - פתאום היתה אזעקה וכולם היו קמים מהכיסאות, מתיישבים מתחת לשולחנות, ואחכ יוצאים בצורה מסודרת מהכיתה?

פתאום נזכרתי בתרגולים האלו שכל כך שנאתי כילדה, ופתאום הבנתי כמה הם חשובים בחיים של כולנו.

כי לפעמים בחיים יש מצב חירום, ממש כמו המציאות היום, שהקרקע נשמטת לנו מתחת לרגליים. הכל רועד, הכל בוער, הכל כואב בעוצמות חזקות.


וכבני אדם, יש לנו אינסטינקטים הישרדותיים - חלק יקפאו ולא ידעו איך להגיב, חלק יצרחו, חלק יתפסו פיקוד ויגידו לאחרים מה לעשות ולאן ללכת, חלק ייבהלו ויתחילו לבכות, חלק ישמרו על קור רוח מעורר השראה/חשד. כל אחד יגיב לפי האינסטינקטים-מנגנונים ששומרים עליו ומגנים עליו מול סיטואציה מלחיצה והישרדותית.

וכך בדיוק קורה מול מצב חירום רגשי.

כשפתאום עולה בתוכנו סערת רגשות גדולה ועוצמתית, גם שם הכל בוער וכואב, והמערכת שלנו מתחילה להגיב באותם אינסטינקטים כדי להצליח לשרוד את הסיטואציה - חלק ישליכו את הכעס שלהם על האנשים שסביבם, חלק יפנו את הכעס כלפי עצמם, חלק יתנתקו רגשית לחלוטין, חלק ינסו לפתור לכולם את הבעיות, חלק יתייאשו מהכל, חלק יקנו כרטיס טיסה ויסעו רחוק מכאן... כל אחד לפי המנגנונים ששומרים עליו.

אז אולי הגיע הזמן להכין את עצמנו ולתרגל מראש מה עושים מול מצב חירום רגשי?


לקח לי הרבה זמן להבין שאני יכולה ליישם בחיי את כל העקרונות שאני רוצה, והכל עובד טוב ויפה - עד לרגע שבו עולה כאב גדול בחיי, ואצלי המנגנון היה ייאוש אינסופי: זה תמיד אותו דבר, זה לעולם לא ייעבור, נמאס לי, ועוד הרבה לופים מחשבתיים מהנים.

הרגשתי שלא משנה מה אני עושה, כשמגיע הכאב הוא כל כך גדול ואני לא מצליחה להתמודד איתו. הבעיה היתה שהפוקוס שלי היה במקום הלא נכון. כי במקום לפתוח בנוהל מצב חירום, הייתי עסוקה במחשבות שמתנגדות למצב. זה כמו ללכת במסדרונות כשיש רעידת אדמה ולהתעצבן שיש כרגע רעידת אדמה, איך לעזאזל יש רעידת אדמה כל כך חזקה עכשיו? ועוד בישראל? מה נסגר? איזה מעצבן זה!

להתנגד לרעידת אדמה לא באמת יעזור.

הבנתי שקודם כל עלי למסגר לעצמי שזהו מצב חירום! זה לא תרגיל! באמת מתחוללת בתוכי רעידת אדמה! לאט לאט, הבנתי מה האחריות שלי בסיטואציה. כי אני לא יכולה לשלוט בכך שיש/אין רעידת אדמה, אבל אני יכולה לשלוט אם לצעוק, להתעצבן, להתנגד, או לעזור לי - ללכת למקום בטוח, לשים לב למה שאני חווה כרגע ולתמוך בי ברגע הקשה הזה, לבקש תמיכה מבחוץ, לעשות דברים שיעזרו לי להתמודד עם מה שקורה כרגע.

תרגלתי את הנושא הזה במשך שנים, עד שיום אחד, בתוך סערה רגשית גדולה, מצאתי את עצמי מצליחה לשים לב ברגע האמת ולהגיד לעצמי - אוקי, יש עכשיו רעידת אדמה. זה רגע האמת. זה הרגע לקחת את כל מה שאת יודעת, את כל הכלים שברשותך ואת כל התמיכה שאת צריכה כדי לעזור לך לעבור בשלום את רעידת האדמה הזאת.

אז אספתי לי עוד ועוד כלים, אימנתי את עצמי עוד ועוד, עד שכבר המערכת שלי יותר ויותר מיומנת בתרגול שעת חירום.

ואני חייבת להודות שללמוד להכין את עצמנו למצב חירום, לזהות את רעידות האדמה שלנו והסערות שאנחנו עוברים כדי להבין שיש ביכולתנו לתמוך בעצמנו - שינה את חיי.

פתאום גם בתוך כאב או קושי מאד גדול, אני מוצאת את עצמי סובלת מעט מאד. אני מוצאת את עצמי מעניקה לעצמי כל דבר שיכול לעזור, ופתאום גם הזמן של רעידת האדמה מתקצר. כי אני כבר במקום בטוח




פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


bottom of page