top of page

"נהיה לי יותר זמן בזמן"

לפני תקופה הגיעה אלי מתאמנת לעבוד על יצירת זוגיות. ככל שהכרנו, עלה נושא נוסף שהפריע לה מאד בחייה, אין לה זמן. היא תמיד לחוצה, עמוסה ועסוקה, ממהרת מדבר אחד לדבר הבא ולא מוצאת זמן בין לבין.

היא היתה מיואשת מול הנושא, הרגישה שהרימה ידיים כי לא הצליחה לייצר שינוי ולרווח את הדברים שרוצה לעשות. "תראי" היא אמרה לי באחד המפגשים כשעברנו על כל רגע ורגע בלוז שלה כדי לראות מה באמת קורה במציאות חייה. "זה באמת אבוד. אין שום דבר שאוכל לוותר עליו" אמרה בדמעות.


יצא לנו לעבוד על הנושא הזה לא מעט. הרי אני יודעת שלחץ ועומס הן חוויות רגשיות לחלוטין. הן תגובה, מעין מנגנון שעולה כשיש משהו שאנחנו לא מוכנים לפגוש בחיינו. אז השאלה שהחזקתי בתודעתי היא, מה את לא מסכימה לפגוש בתוכך?

לאט לאט התחלנו להתקרב.

עבדנו עם הגוף כדי להכיר מקרוב את עולמה הרגשי, מה מונע ממנה את הנינוחות בחיים שלה, מאילו רגשות היא נמנעת ומה התפיסות המעכבות שלה לגבי עצמה ולגבי העולם.

לאט לאט היא החלה לפתח חוסן ויכולת להכיל את שלל הרגשות שעולים בתוכה, וראתה שזה ממש בסדר להרגיש אותם. היא אפילו ראתה שכשהיא מאפשרת להם לעלות ולהיות, משהו משתחרר.


והיה את המפגש ההוא שהיא הגיעה ופתאום ראתה את הדבר הזה שלא הסכימה לפגוש עד אז. זה היה גל גדול של עצב על כל מני אירועים מחייה שלא הסכימה להרגיש עד אותה הנקודה. היא פתאום הסכימה להתאבל על הדברים שהתרחשו ולהרגיש אותם בלי פילטרים.

היינו שם ביחד. עם כל העצב והדמעות.

פשוט איפשרנו לכל הכאב לעלות, להיות ולהתנקות החוצה. ככה זה עם רגשות. הם רק רוצים לעלות ולהתנקות.

שבוע אחרי היא הגיעה שוב עם דמעות. היא סיפרה לי שהשבוע סוף סוף נהיה לה זמן. הלוז שלה לא השתנה, נשאר אותו הדבר בדיוק, אך פתאום התפנה לה עוד זמן ביום. פתאום הספיקה לשבת לארוחת צהריים עם הילדים לזמן ממושך, לדבר ולצחוק איתם. פתאום נהיה לה זמן לשבת עם עצמה ולנוח בין פגישות, לאכול בשקט ולא על הדרך בנסיעה. משהו התרווח בתוכה, ופתאום גם הזמן החל להתרווח.

היא כבר לא מיהרה לשום מקום.

לא היה לה צורך


*הפוסט נכתב באישור ופרטים רבים שונו כדי לשמור על פרטיות)



Comments


 iritfridm1@gmail.com      052-3685765      רמת השרון

Thanks! Message sent.

bottom of page