על אחריות אישית

ברגע שגיליתי שיש לי אחריות על חיי ואני לא קורבן, שם הכל השתנה.

עד אז באמת חשבתי והאמנתי שזה מה שיש, שאני כמו שאני וזהו. שאני תמיד אצטרך להיאבק בחיים בשביל שיהיה לי בסדר, שתמיד תהיה בי העצבות והפחד הזה והריצוי, שאין לי יותר מדי מה לעשות. זה אני וזה מה יש. כניעה.

ואז גיליתי. נכון, מה שיש זה מה שיש, אני זו אני, עם כל מה שיש בתוכי.

עם כל הפצעים והצלקות הנפשיות.

עם כל הכאבים, הפחדים והאמונות המגבילות, הראיה העקומה שלי על עצמי.

אבל זו לא האמת.

זה רק מחשבות שיש לי על עצמי.

זה רק הגוף שרגיל להגיב ולכאוב ולהתכווץ בגלל אותן אמונות שנשמרו בתוכו.

זו לא האמת!

זה היה רגע מכונן, ההבנה הזו.

הראיה והתפיסה שגם אם כך אני רואה את עצמי, זה לא הופך את זה לנכון. אני יכולה להיות מי שאני ארצה.

אז התחלתי לעבוד.

התחלתי לעבוד על כל אותן אמונות שחשבתי שהן אני. הסכמתי לפגוש אותן באמת, להרגיש אותן, לכאוב, לבכות, לכעוס.

הסכמתי גם לראות את הילדה הקטנה הזו שהייתי, וכמה כאב לה לחשוב את הדברים האלו על עצמה.

הסכמתי לאט לאט לחזור אליה ולחבק אותה. התחלתי לאהוב אותה.

כבר לא האמנתי לסיפורים האלו, שהיא האמינה להם בעצמה. ראיתי שזה רק סיפור. הסכמתי להפרד מהביקורת העצמית. וכן זה היה קשה בהתחלה.

לאט לאט התחלתי לפרום ולשחרר אמונות שביססו את התפיסה שלי את עצמי.

לאט לאט התחלתי לראות את האחריות האישית שיש לי בחיים, לפי האמונות שבתוכי, הרגשות שלפעמים מכתיבים לי את הפעולות והתגובות שהיו באופן אוטומטי וגרמו להרבה סבל.

למדתי לטפל בגוף, גם כשהוא מכווץ ופוחד וכואב וחסר אונים לחלוטין. אם פעם כעסתי על עצמי שזה מה שקורה בגוף - למדתי לחמול, לתמוך ולרפא אותו. כי אני לא יכולה לשנות את זה כרגע, וזה מה שקורה, אז בוא נעזור לגוף! דרך הנשימה, הרפיה, תמיכה בכל דרך.

התחלתי לקחת את האחריות הזו לידיים. ליצור את עצמי מחדש, לראות מי אני בכל רגע, מי אני רוצה להיות בעתיד, לבחור לאיזה קולות בתוכי להאמין, ללמוד ממקומות כואבים במקום לברוח, להסכים להיות שם ולחוות את הכאב, להסכים לנשום ולקחת רגע במקום להגיב

לראות שיש לי חלק בדברים שמתרחשים בחיי,

שאני יכולה לפעול אחרת, שאני יכולה לבחור מי אני נוכח המציאות הקיימת.

ראיתי איך הכל ניתן לשינוי.

ואיזה כיף זה לדעת

שאני יכולה ומסוגלת, שיש לי את היכולת להשפיע על חיי וליצור אותם כרצוני.

להשתחרר מהתפיסות האלו שלא משרתות אלא רק פוגעות בי ובסובבים אותי, לאהוב אותי, לשחרר את הגוף מהכאבים והכיווצים האלו

ולשמוח מהחיים