לנשימה יש קשר ישיר ליכולת שלנו לשהות עם הגוף שלנו.
כפי שדיברנו בעבר, הגוף שלנו מכיל את התחושות והרגשות שלנו, וחלק מהלמידה שלנו היא להכיל את הכלי הזה, את התחושות והרגשות שמתקיימים בגוף שלנו, גם כשכואב לו.
דיברנו על האינסטינקטים של הנפש, שהרבה פעמים גורמים לנו להתכווץ, לקפוא, לעצור את הנשימה.
ועל זה אשמח שנדבר - היכולת שלנו לנשום.
אנחנו יצורים נושמים, אנחנו נושמים כל הזמן ולרוב בלי לשים לב בכלל.
יחד עם זאת, אנחנו יודעים להגיד שכשאנחנו לחוצים או במתח – הנשימה שלנו משתנה: לפעמים נעלמת לחלוטין, נעשית קצרה יותר, לא מגיעה עד הבטן, נהיים חסרי אויר.
אנחנו יודעים להגיד שכשאנחנו ממש רגועים שלווים ונינוחים – הנשימה שלנו משתנה גם כן: שלמה יותר, עמוקה יותר, נינוחה.
אנחנו יודעים כיצד הנשימה שלנו כשטוב ונעים לנו וכיצד הנשימה שלנו כשאנחנו לחוצים.
אז אולי אנחנו יכולים לשחק עם זה מעט?
אם לרגשות שלנו יש יכולת להשפיע על הנשימה, אולי יש לנו יכולת להשפיע על הרגשות שלנו בעזרת הנשימה?
במהלך חקירתי את עולם הנשימה, גיליתי שיש לנו יכולת להרחיב את היכולת שלנו להיות עם התחושות והרגשות הלא נעימים שאנחנו חווים לפעמים, בעזרת הנשימה שלנו.
אם דיברנו על עצירת אנרגיה שמתרחשת בגוף שמתבטאת בחמצן מועט שנכנס לנו לגוף – אנחנו יכולים ממש בצורה מודעת להמשיך את הנשימה ולנשום באותם המקומות בהם הגוף שלנו מתכווץ, קופא או מרגיש רגש לא נעים.
אנחנו יכולים לפתח את המודעות שלנו להכנסת האנרגיה לגוף בכל רגע, כך הגוף שלנו לאט לאט מצליח להתרחב באותם המקומות שבעבר לא יכולנו להיות בהם ומצאנו את עצמנו צועקים, מתעצבים, לא מצליחים להכיל את הסיטואציה. כל אלו דרכים שלנו לשחרר את ה"סתימה" שיש לנו בגוף. האנרגיה נאגרת וקופאת והגוף מנסה לעשות פעולות כדי לשחרר אותה.
אנחנו יכולים לעשות זאת דרך הנשימה שלנו.
ככל שהעמקתי בעולם הגוף והנשימה – הכנסתי את המודעות שלי לפעולה הזאת ואני מכניסה אותה בכל מקום בחיי.
ברגעים בהם אני מרגישה שהגוף קפוץ, מגיב, מתכווץ, דרוך – שם אני הכי מקפידה להיות כל הזמן בנשימה. בכל רגע ורגע במצבים שיכולים להיות לא נעימים – אני או לוקחת אויר או מוציאה אויר. אלו יהיו הרגעים שאני אקפיד על מעבר החמצן בגוף שלי בלי הפסקה, כדי לא ליצור מצב שבו משהו קופא לי בגוף. לעבד את המידע תוך כדי, לאפשר לתגובה אחרת להגיע מהגוף, והכי חשוב – פשוט להרגיע את הגוף. לתת לו לעבור את החוויה שהוא חווה בצורה הכי טובה שאני יכולה לאפשר לו. להרגיע אותו, לדאוג לו, להיות איתו בתוך זה, לטפל בו...
לנשימה יש את כוח הריפוי הכי עמוק שיצא לי לפגוש.
דרך הנשימה אנו יכולים לנהל כל דבר בחיינו בצורה הגבוהה והמיטיבה ביותר.
ביכולת שלנו להיות ולתמוך בגוף בחוויות שהוא חווה. להיות עבורו, להכיל אותו ולתמוך בו.
אני מזמינה אתכם לקחת על עצמכם אתגר בשבוע הקרוב – להכניס את המודעות שלכם לנשימה. לשים לב – מתי אני לא נושם, מתי הפסקתי את הנשימה, מתי אני מזהה שהגוף שלי זקוק עכשיו לחמצן, מתי הגוף מתחיל להגיב פיזית ואולי אפילו להתכווץ ודווקא שם – להמשיך ולנשום.