על הנשימה

אנחנו נושמים כל הזמן, פעולה מכאנית לחלוטין.

כשאנחנו לחוצים, מפוחדים או במתח הנשימה שלנו משתנה: נעלמת לחלוטין, נעשית קצרה יותר או לא מגיעה עד הבטן

כשאנחנו רגועים, שלווים ונינוחים הנשימה שלנו משתנה גם כן: מלאה יותר, עמוקה יותר, קלה ונינוחה.

אנחנו יודעים כיצד הנשימה שלנו כשטוב ונעים לנו וכיצד הנשימה שלנו כשאנחנו לחוצים.

אז אולי אנחנו יכולים לשחק איתה מעט?

אם לרגשות שלנו יש יכולת להשפיע על הנשימה, אולי יש לנו יכולת להשפיע על הרגשות שלנו בעזרת הנשימה?

אם הנשימה נעצרת כשעולה רגש לא נעים, אנחנו יכולים בצורה מודעת להמשיך את הנשימה ולנשום לאותם המקומות כשהגוף שלנו מתכווץ, קופא או כשעולה רגש לא נעים.

אנחנו יכולים לפתח את המודעות להכנסת האנרגיה לגוף בכל רגע, כך הגוף לאט לאט יצליח להתרחב באותם המקומות שבעבר לא יכולנו להיות בהם ומצאנו את עצמנו צועקים, מתעצבנים, לא מצליחים להכיל את הסיטואציה. 

כל אלו הם דרכים לשחרר את ה"סתימה" שיש לנו בגוף, האנרגיה שנאגרת וקופאת.

אנחנו יכולים לעשות זאת דרך הנשימה שלנו.

ככל שהעמקתי בעולם הגוף והנשימה הכנסתי את המודעות שלי לפעולה הזאת ואני מכניסה אותה בכל מקום בחיי.

ברגעים בהם אני מרגישה שהגוף קפוץ, מגיב, מתכווץ, דרוך, אני מקפידה כל הזמן לשים לב לנשימה ולהכניס הרבה אויר כדי להרגיע את הגוף, לדאוג לו, להיות איתו בתוך זה, לטפל בו. 

לנשימה יש את כוח הריפוי הכי עמוק שיצא לי לפגוש.

אני מזמינה אתכם לקחת על עצמכם להכניס את המודעות שלכם לנשימה. לשים לב מתי אני לא נושם, מתי הפסקתי את הנשימה, מתי אני מזהה שהגוף שלי זקוק עכשיו לחמצן, לשים לב מתי הגוף מתחיל להגיב פיזית ואולי אפילו להתכווץ, ודווקא שם להמשיך ולנשום.