בשנות העשרים לחיי, קצת אחרי שחזרתי מהטיול הגדול, חיפשתי את עצמי בארץ ועשיתי סדנאות להתפתחות אישית (שהיום אני חושבת שהן הרבה דברים אחרים, רק לא התפתחות אישית). יצאתי משם עם הרגשה מאד חזקה של – עכשיו אני מבינה מה אני צריכה מהחיים שלי, עכשיו אני מבינה איך לחיות, הרי הכל כל כך ברור כשאנחנו ברגשות טובים וחיוביים בעוצמה גבוהה. אנחנו מרגישים כל יכולים.
ואז המציאות פגשה אותי.
ההיי ירד ואיתו חזרו החרדות, הערך העצמי המאד נמוך, השנאה העצמית, חוסר האונים שאפף אותי בכל רגע ורגע. לא הצלחתי לחזור לתחושות המדהימות האלו שחוויתי אז. זכרתי את התובנות, זכרתי את העובדה שהכל בראש והכל בתפיסה ואני יכולה לשנות הכל ולראות הכל אחרת. אבל לא הצלחתי להרגיש את זה שוב. הפער הגדול הזה בין החוויה הרגשית (שנקבעת על ידי הגוף, הרגשות ומערכת העצבים) לבין ההבנה והתפיסה (לקוגניציה קצב אחר מאד מהגוף) היה בלתי נסבל, והעלה עוד המון המון סבל לחיי.
למזלי הרב, קצת אחרי זה יצאתי לדרך הריפוי האמיתית, שהביאה אותי לאיזון העולם הרגשי בצורה יוצאת דופן. דרכה למדתי כל כך הרבה כלים ודרכים לתמוך בעצמי ובאנשים אחרים, למדתי לעומק את העולם הרגשי ועולם מערכת העצבים, הקצב של הגוף, פוליווגאלי, ועוד כל כך הרבה דברים מדהימים שרק בזכותם אני במקום הכי יציב, שמח, חופשי ומאושר שהייתי בו עד היום, ואין לי ספק שאני אמשיך ואמשיך לפרוח עוד ועוד.
היום אני עם אפס חרדות, אפס שנאה עצמית, מלא אהבה וחמלה, מלא צחוק ושטות, מלא הקשבה ורוך עם עצמי ועם אחרים, המון מקום לעצמי ולסובבים אותי. הפכתי מאדם כועס ולחוץ שחייב שהכל יהיה בדרך שלו לאדם שיכול באמת לראות את האחר ויש לו הרבה מקום בשבילו.
ואני מרגישה שזו התרומה הגדולה שלי לעולם. להעביר את הידע הזה, לעזור לעוד ועוד אנשים שהם רגישים מאד, או מתמודדים עם פוסט טראומה מורכבת, חרדות ועוד, להגיע לאיזון הגופני והרגשי שמגיע להם.
ובשביל זה אני כאן.
אז אם זה מדבר למישהו כאן, או אתם מכירים מישהו שדבריי יכולים לעזור לו – מוזמנים לפנות אלי בשמחה גדולה.
Comments