בשישי האחרון הנחיתי בהתכנסות הנשימה אוקסיג'ן סדנת מדי-סאטיה - סדנה המדברת על עקרונות שיטת סאטיה בחיבור למדיטציות שקטות, על חשיבות תרגול המדיטציות ועל החיבור שלנו לגוף ולנפש.
כשהגעתי ראיתי שהתנאים לא היו אופטימליים... היינו באוהל, בחום, עם יתושי ענק ורעשי קידוח ועבודות מסביבנו. בהתחלה חששתי איך זה יהיה למתרגלים, ולבסוף קיבלתי דרכם את התזכורת האמיתית - שזה לא משנה מה קורה בחוץ.
זה לא משנה איזה רעשים יש בחוץ, או מה אנחנו חווים, חשים, חושבים או מרגישים. מה שמשנה זה היכולת שלנו להיות עם זה בשלום בתוכנו, היכולת להתבונן בכל דבר שקורה בתוכי ופשוט לתת לו מקום. בין אם זה ביקורת, חוויית כישלון, בושה, תחושה נעימה, התרגשות, כיווץ או זכרונות שצפים.
דיברנו על הקרבה למערכת הגופנית, כמה חשוב להקשיב לגוף, כמה מידע הוא נותן לנו לגבי עצמנו אם אנחנו באמת מקשיבים לו, כמה חופש אנחנו יכולים לייצר לעצמנו בחיים דרך ההקשבה ונתינת המקום לכל מה שעולה.
ובתור אחת שמתרגלת את זה כבר מעל לשמונה שנים, זו היתה זכות גדולה לשתף את העקרונות, לתת עוד זוית לכל משתתף על החוויה שלו ועל יכולת ההעמקה שלו ביחסים שלו עם עצמו, להראות את חשיבות החמלה העצמית, את חשיבות העבודה הפנימית דרך רכות והקשבה, ולא דרך עבודה קשה, עיקשת ומכאיבה.
היתה לי גם הזכות לשתף בחוויה שלי, מה קרה בחיים שלי בזכות העבודה הפנימית הזו, בזכות תשומת הלב לתחושות והעבודה הסאטית. שיתפתי בתקופה שחוויתי התקפי חרדה יום יומיים, שהמוח הקודח שלי לא נתן לי מנוח בשום רגע. ושיתפתי איך עבדתי עם זה, איך עבדתי עם הגוף, איך הרחבתי את היכולת שלי לשהות בתוך החוויה הקשה עד שמשהו לבסוף השתחרר, וכבר שנים רבות לא נתקלתי בחרדות, וגם המוח הקודח נהיה סתם מוח.
תודה לקבוצת המתרגלים שהסכימו לחוות את עצמם דווקא בשקט. שהסכימו להגיע לתרגול מעמיק לתוך עצמם, בלי שום עזרים חיצוניים, רק מתוקף ההתבוננות. צריך הרבה אומץ בשביל להסתכל פנימה ולהסכים לחוות את מה שבאמת מתחולל בתוכנו.
היה לי העונג להיות אתכם שם.
ולכל מי שמעט סקרן לגבי הנושא, שהיה רוצה ללמוד כיצד להתקרב לעצמו ולהפסיק להימנע, לייצר קרבה אמיתית, חופש ואהבה עצמית וחיצונית - מוזמנים לתהליך אישי
Comments