על עבודה תודעתית ושינוי אמונות

פעם התודעה שלי היתה מקום שלא כיף או נעים להיות בו.

היו לי כל כך הרבה מחשבות של ייאוש, של כעס, ביקורת ושנאה עצמית, הלקאה והקטנה. וככה חייתי.

האמנתי לכל המחשבות האלו שהתרוצצו בראשי.

ואז, באימון האישי שלי התחלתי להתבונן במה שמתחולל בתוכי. גיליתי שהמחשבות האלו הן מנגנוני הגנה שאספתי במהלך חיי שהתקבעו והפכו להרגלים מחשבתיים.

למדתי שהן לא האמת, אלו רק מחשבות שאני כבר רגילה לחשוב.

הבנתי שזו היתה הדרך שלי להתמודד מול כאב.

התחלתי לראות שגם היום הן מגיעות בזמנים מסוימים - כשכואב לי, כשרע לי, כשאני מרגישה חוסר אונים.

דווקא שם תקפתי את עצמי.

אז התחלתי לעבוד על זה. חקרתי את המקור לאותם חלקים בתוכי וגם התאמנתי יום יום לשנות את הדפוס המחשבתי. התחלתי ללמד את התודעה שלי משהו חדש, מחשבות חדשות, מחשבות של חמלה. של קבלה. קול פנימי שעונה לאותם דפוסי מחשבה של ביקורת עצמית, שיפוט והלקאה.

זו היתה לקיחת האחריות שלי על היחסים שלי עם עצמי. כל פעם שזיהיתי את המחשבות האלו עצרתי, בדקתי מה אני מרגישה עכשיו (כי הרי הן מגיעות כמענה לכאב שעולה), ראיתי אילו מחשבות של חמלה ואהבה עצמית אני יכולה להכניס במקום המחשבות האלו או בנוסף.

התאמנתי על זה יום יום מתוך ההבנה שכדי לייצר שינוי תודעתי צריך להכניס משהו חדש למערכת.

עד היום אני זוכרת את הרגע שפתאום עלה בי כאב, ובמקום מחשבה של שיפוט עצמי היתה לי מחשבה אוהבת וחומלת. אני זוכרת שפתאום זיהיתי שהאוטומט השתנה, וזה היה רגע משמעותי עבורי. רגע של שמחה גדולה והוקרה.

אני משתפת את זה כי בימים האחרונים יצא לי לדבר עם לא מעט מתאמנים על המושג הזה שנקרא אחריות אישית - איפה הם יכולים לקחת חלק יותר אקטיבי בתהליך שלהם.

כי כדי להרגיש יותר טוב, כדי לייצר שינוי, אף אחד לא יכול לעשות עבורך את העבודה. כדי להפוך את התודעה שלך למקום שנעים לחיות בו, צריך לייצר את השינוי, והוא יבוא רק ממך.

כמובן שבאופן הגיוני לחלוטין, בעודי משוחחת עם לא מעט מתאמנים על הנושא הזה פגשתי באימון האישי שלי את הרמה הבאה שלי בלקיחת אחריות אישית על היחסים שלי עם עצמי.

זה תמיד מקסים לראות את הקשר הישיר בין ההתפתחות שלי וההתפתחות של המתאמנים שלי. כולנו צומחים וגדלים ביחד.

אז תודה על השיקוף המשמעותי הזה גם בתהליך שלי.

ותודה על הדרך המשמעותית שאני עושה, וביחד איתי גם מתאמניי.