על שיקופים בזוגיות

אחד הדברים שאני הכי שמה לב אליהם, הוא שכשאני ברע עם עצמי, אני מתחילה להאשים את רוברט ולרצות ממנו דברים.

גם אם לא אגיד לו דבר, אני שמה לב שהשיח הפנימי שלי לגביו משתנה. במקום לראות איזה מהמם ומדהים הוא, השיח הפנימי משתנה והופך למאשים, שופט ומבקר.

פתאום אני רוצה ממנו משהו.

אני רוצה שיטפל בי ובעולמי הרגשי.

אבל אני לא מבקשת את זה ממנו, אני לא אומרת לו מה אני צריכה ממנו, אני רק רוצה שהוא יעניק לי את זה.

ולמה אני כותבת את זה?

כי בעיני זו הבנה נורא חשובה: אני שופטת, מבקרת, כועסת או ממורמרת רק כשאני ברע עם עצמי.

זה לא באמת קשור אליו, זה קשור אלי.

הרי הוא לא אבא ואמא שלי, הוא לא צריך לטפל בעולמי הרגשי, זה התפקיד שלי.

אני צריכה לטפל ולדאוג לעצמי, לעשות שיהיה לי טוב.

אני יכולה לבקש ממנו תמיכה, אבל באותה המידה זה גם יהיה בסדר אם הוא לא יוכל להיענות לי ולצרכים שלי ברגע ובזמן שאני רוצה.

הוא לא חייב לי כלום.

זה נכון שאנחנו רוצים שבני הזוג שלנו יהיה כאן בשבילנו ויתמכו בנו, אבל בהחלט חשוב להבין באיזו דרך וצורה אנחנו מבקשים והאם אנו מסתמכים רק עליהם כדי לטפל בעולם הרגשי שלנו