על תפיסה ותודעה

לפני כמה ימים נפגשתי לטיול עם חבר.

הוא הציג מקרה מצער שקרה לו ואת הפרשנות שלו לסיטואציה, פרשנות שהיתה ביקורתית ופוגענית כלפי עצמו.

כשסיים הצגתי לו פרשנות אחרת לגמרי לאותה סיטואציה, פרשנות מיטיבה ולא פוגענית, הפרשנות הראשונה שעלתה לי לראש.

הוא חשב למאית שניה על דבריי ואמר שלא מאמין לפרשנות שלי.

למה לו להאמין לה? הוא שאל מתוך אמונה מוחלטת בפרשנותו.

הסברתי שהפרשנות שלי לא יותר נכונה משלו, שתיהן רק פרשנויות.

הן לא האמת, הן רק הדרך שאנו בוחרים לראות את המציאות.

אבל אם אנחנו מסכימים ששתיהן לא אמת, למה לא לבחור בפרשנות המיטיבה? למה לבחור בפרשנות שהיא גם לא אמיתית וגם מכאיבה?

למה אנחנו נוטים להאמין לפרשנות שיותר תכאיב לנו מאשר לפרשנות שתיטיב איתנו?

למה אנחנו נוטים לחשוב שפרשנות ביקורתית כלפי עצמנו אמינה יותר מפרשנות מיטיבה? אולי זו הדרך שלנו להגן על עצמנו, אולי זו דרכנו להכין את עצמנו מפני פגיעה

אני יודעת שלקח לי הרבה מאד זמן לנקות את התודעה שלי מביקורת עצמית, ואני יודעת איזה כיף זה לחיות בתודעה שלא תוקפת את עצמה כל הזמן, שרואה את הגדולה, אפשרויות מיטיבות לעצמי ולסובבים אותי בצורה מיידית.

איזה כיף לבחור לראות את העולם במשקפי מציאות מיטיבים

מסכימים?

יודעים מה מתנהל בתודעה שלכם ומי שולט שם?