העבודה שלנו היא לשחרר את הגוף שלנו לחופשי.
הגוף הוא התודעה שלנו.
אולי נכון יותר להגיד – הלא מודע שלנו.
הגוף זוכר הכל.
הוא מכיל בתוכו כל חוויה שחווינו בחיינו עוד מהרחם שלנו.
התאים שלנו מכילים כל רגע ורגע בחיינו, והם מגיבים בהתאם.
הגוף, כמו כל חיה שורדת בטבע – פועל באינסטינקטים
מטרת האינסטינקטים היא לשמור על הגוף מפני סכנה.
הגוף שלנו מגיב במהירות.
עוד לפני שאנחנו מספיקים לחשוב – הגוף מגיב.
זאת מערכת מהירה מהחשיבה פי כמה וכמה.
אפשר להגיד שהכוח שלה עלינו הוא רב
הגוף יעשה הכל כדי לדאוג שלא יכאב לו.
זהו אינסטינקט ותפקידו לשמור עלינו מפני סכנה.
השאלה היא עד כמה אנחנו בקשר עם הגוף והתחושות שלנו.
המערכת האינסטינקטיבית הזו היא מנגנוני ההגנה שלנו.
לפעמים הגוף חווה את זה ככאב כל כך חזק, תחושה של כיווץ, קפאון. כאב שהגוף לא יודע איך להיות עם העוצמה הזאת. הגוף חווה את זה כסכנה ממשית ואיום על חייו.
אז הוא נמנע. הגוף ברגע הזה יעשה הכל כדי לא לחוות את התחושה הכואבת הזו.
אלו מנגנוני ההגנה שלנו.
כשהיינו ילדים לא היתה לנו ברירה.
באמת היינו חסרי אונים בסיטואציות כאלו ואחרות.
היינו ילדים שצריכים להמשיך ולשרוד עם ההורים והסביבה שלנו. לא יכולנו לפעול אחרת. לא היתה לנו ברירה. חווינו דיסוננס בינינו לבין עצמנו שהיינו חייבים לפתור אותו בצורה כזאת או אחרת. היינו חייבים לעשות משהו כדי להמשיך לשרוד.
כל אחד "בחר" בדרכו שלו, במנגנון האישי שלו, ששמר עליו, שעזר לו "לשרוד" את הסיטואציה.
המשותף לכולם – אלו המקומות בהם משהו בגוף קפא, התכווץ, הנשימה נעלמה, האנרגיה קפאה, משהו שם עצר.
הגוף חווה את הרגע הזה כטראומה.
כך שגם אם אנחנו כאנשים בוגרים לא ממש מבינים למה אנחנו מגיבים כך או למה פעם הגבנו בסיטואציה ההיא בצורה כזאת, הרי זה סתם זכרון, זה סתם, אין לזה חשיבות.
תזכרו שהגוף חווה טראומה.
ומה שקורה זה שהטראומה הזאת נשארת בגוף שלנו.
הכיווץ ממשיך להתקיים, הקפאון, האנרגיה העצורה, מקום שגם לא מגיע אליו חמצן.
ואנחנו לאט לאט מתכווצים יותר ונושמים פחות.
כשאנשים בוגרים אנחנו מסתובבים עם גוף מלא טראומות וכאבים.
אנחנו מסתובבים כמו פוסט טראומטים בעולם.
קרה לכם פעם שלא הבנתם למה אתם מגיבים בצורה אמוציונלית בלי שום סיבה?
או שפתאום הלב שלכם דופק או עולה בכם כעס או קפאתם בסיטואציה מסויימת? או לא הצלחתם להגיד את מה שרציתם?
מה שמשחרר את הגוף זו המוכנות של הגוף לשחרר את האנרגיה הכלואה.
כשנאפשר לגוף לחוות את החוויה הזאת באמת – הגוף ישחרר את האנרגיה הקפואה הזאת וסוף סוף חמצן יוכל להגיע לשם.