אבני הבניין לעבודה התפתחותית וטרנספורמטיבית בחיים - פוסט שישי
כאשר אני מסתכלת על עבודת ההתפתחות בחיי ובחיי המתאמנים והסביבה שלי, אני רואה שההתפתחות מורכבת מכמה אבני יסוד שכאשר אנחנו מקיימים בחיינו - הטרנספורמציה מתרחשת בזרימה וקלילות.
אספתי את החלקים שבעיני הם החשובים והמשמעותיים ביותר כאשר אנחנו רוצים להתפתח ולצמוח, ובפוסטים הבאים ארחיב על כל אחד מהם.
היום אכתוב על אחריות אישית
לפעמים, כדי שמשהו ישתנה אנחנו צריכים להיות אקטיביים לגביו.
אנו חיים שנים רבות עם אותם הקשרים, תפיסות ומחשבות, דפוסים והרגלים, ועדיין מצפים שיום אחד פשוט נקום ונרגיש או נחשוב אחרת. שנקום בבוקר וכל בעיותינו ייעלמו וכל השנאה העצמית, הביקורת או השיפוטיות כלפי עצמנו ואחרים תיעלם.
שהכעס, חוסר האונים או הפחד ייעלמו.
בשיטת סאטיה, לצד העבודה הגופנית שמטרתה לשחרר את ההיאחזויות הרגשיות ולייצר חוויית חופש גופני גבוהה יותר, יש חלק נוסף שמדבר על אחריות אישית.
אין לנו שליטה על מה שאנחנו חשים ומרגישים.
כן יש לנו שליטה על מי אנחנו לגבי זה ומה אנחנו בוחרים לעשות עם זה.
יש לנו שליטה על השיח הפנימי שאנחנו מנהלים עם עצמנו, על דרך ההתנהלות שלנו מול זה.
בעבר, כשעלו בי תחושות / רגשות לא נעימים, הייתי חסרת אונים לגבי זה. כעסתי על עצמי, האשמתי את עצמי וחשבתי שזה לא אמור להיות ככה. זה ייאש אותי מאד.
ככל שהעמקתי בעבודת ההתפתחות, למדתי מהי אחריות אישית בתוך מצב של סערה רגשית.
למדתי שגם כשעולה בתוכי תחושה לא נעימה, כאשר אני שופטת וכועסת על עצמי או מתייאשת, אני מגדילה את מעגל הסבל.
אך כשאני לומדת לתקשר עם עצמי אחרת, לתמוך בעצמי ולקבל את מה שאני מרגישה – הסבל קטן וקטן.
תרגלתי כל פעם מחדש להשהות את השיפוטיות והכעס העצמי ולעבור למחשבות של קבלה, אהבה וחמלה.
עד שיום אחד התודעה שלי הלכה ישירות למחשבות המיטיבות והתומכות.
אחריות אישית משמע ללמוד לקחת חלק אקטיבי בתהליך הריפוי שלנו. ללמד את עצמנו נתיבים חדשים בתודעה כדי שלאט לאט המוח ילמד להתמודד אחרת מול מה שעולה.
כשאני מדברת על כאב, קושי או סבל, אני מחלקת אותם לשתי קטגוריות:
האחת – הסבל עצמו. הסבל נמצא בגוף, בתחושות ורגשות לא נעימים שאנחנו חווים. חלק מהעבודה הסאטית היא יצירת חוסן להיות עם מה שעולה ולטפל בכאבים הפיזיים שאנו פוגשים דרך שהיה, נשימה ותמיכה עצמית.
השני – הדרך שאנחנו מתמודדים ומה שאנחנו אומרים על הסבל שלנו. בגלל שלא למדנו להיות עם מה שמתחולל בתוכנו, לרוב כשכואב לנו אנחנו יכולים להגדיל את הכאב בדרך שבה אנחנו מתייחסים לעצמנו – ייאוש, כעס, אשמה או ביקורת עצמית, נתנגד למה שאנחנו חווים. כל אלו מייצרים את המעגל השני של הסבל ומגדילים אותו. על החלק הזה יש לנו שליטה.
אחריות אישית אומרת שאמנם איננו יכולים לשלוט בסבל כשהוא עולה, אך אנחנו יכולים להיות טובים יותר לעצמנו, וכך לצמצם את הכאב. אנחנו יכולים ללמוד בצורה אקטיבית כיצד לתת פחות ופחות מקום למחשבות לא מיטיבות וללמוד כיצד לתקשר עם עצמנו אחרת. אלו נתיבים חדשים שאנחנו בונים בתוכנו.
במקום ללכת לדפוסים פוגעניים (כלפי עצמנו או כלפי אחרים) אנו יכולים ללמוד ליצור מרווח פנימי, להשהות את התגובה/המחשבה האוטומטית הפוגענית ולבחור בצורה אקטיבית לפנות לנתיבים חדשים - תגובות/מחשבות מיטיבות.
ככל שתתרגלו את זה יותר, כך זה יהפוך לטבע שני ונתיב חדש שתפנו אליו.
פתאום תגלו שגם כשיש כאב אתם יכולים להרגיש טוב, שגם אם אתם עצובים אתם יכולים לצחוק, שהכאב קטן ושאתם יכולים להכיל ולהתמודד איתו בצורה מיטיבה. וכך הוא גם עובר מהר יותר.
