התודעה שלנו – היא אנחנו

מה שאנו מכניסים לתודעה – זה מה שאנחנו. כל דבר שעובר בתודעה שלנו – החל מרגש, תחושה, מחשבה – הוא חלק מאיתנו, בין אם אנחנו שלמים איתו או לא.

לפעמים אנו שוכחים שאנו מרכיבים את כל החלקים הללו ואנו מנסים לדחות אותם מאיתנו, בתקווה שאם אנו נתעלם מהם – הם לא יהיו.

אך במקום לנסות לדחות, להדחיק אותם או להתעלם מהם – אנו יכולים לעשות דבר אחר. אנחנו יכולים לא להתנגד להם, משמע – לקבל אותם. לקבל את אותו המקום – לא אומר להסכים לו/להיכנע אליו/להאמין לו. זה אומר פשוט לקבל את הנוכחות שלו.

כשאנחנו לא בהתנגדות אליו – אלא בקבלה – משהו אחר קורה בתוכנו. הגוף מפסיק להתנגד. כאשר אנחנו בקבלה – הגוף מגיב אחרת. רפוי יותר. ושם אנחנו יכולים להקשיב. בלי ביקורת, בלי שיפוט, פשוט להקשיב – מהו אותו הדבר? למה הוא בא? מאיפה? מה הוא מנסה להגיד לנו? מה אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו דרכו? כך אנחנו יכולים להעצים את עצמנו ואת הלמידות שלנו.

ניסיתם פעם להסביר לעצמכם מה אתם מרגישים? כאשר אתם חווים כעס, עצב, פחד – תגידו לעצמכם – אוקי, אני מפחדת, אני עצובה, אני כועסת. ותראו איך הגוף מגיב.

כל דבר שמופיע בתוכנו – הוא חלק ממי שאנחנו. אנחנו יכולים לשפוט, לבקר ולהתנגד – ואנחנו יכולים לקבל, לחקור, להתבונן וללמוד. לזכור שזה רק חלק בנו, הוא לא באמת אומר עלינו שום דבר, על מי שאנחנו ומה שאנחנו. הוא רק קול בתוכנו, חלק מהתודעה שלנו. והוא רק רוצה שנכיר בו. אנחנו אלו שבוחרים מי אנחנו.