היי עירית
חג שמח אהובה!
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להגיד לך משהו.
רציתי להגיד לך וואו. וואו. באמת וואו.
את זוכרת את התקופה ההיא?
של הדכאונות? והפחדים אין קץ?
את זוכרת כמה שנאת אותך?
את זוכרת כמה פחדת מכל דבר שרק יכל לקרות?
את זוכרת כמה פחדת להיות לבד?
את כל מערכות היחסים שהיית בהן רק כי פחדת לבד?
כל העצב והכאב שהיה בתוכך כל הזמן
את חוסר השקט שלך בראש, וחוסר הנוכחות
דברים שעשית מריצוי, כי לא ידעת אחרת?
את זוכרת כל ערב את תחושת המועקה הזאת שהיתה בתוכך שככל שהזמן עבר רק הלכה והתגברה? וחזרה כל יום?
את זוכרת שפעם האמנת לכל מחשבה שהיתה לך בראש?
לכל תחושה שעברה בתוכך?
את זוכרת כמה הגוף שלך היה נפיץ?? מכווץ? כואב?
כמה הגוש בגרון פשוט לא עזב, והפחד בחזה שהיה קבע?
אז וואו.
היום קיבלת את התזכורת, אחת התזכורות היפות והנוגעות שיכולת לקבל, מעין מתנה מושלמת לחג
תזכורת, כמה עבר מאז אותה עירית שהיית פעם
אותה עירית שפחדה שאולי זה תמיד יהיה מאבק, בין החושך לאור, בין האושר לפחד
נכון, נכון, יש עוד עבודה לעשות, נכון תמיד יש עוד לאן להתפתח ולגדול. נכון.
אבל בואי נעצור לשניה, בואי נראה את הדבר הזה שעשית כאן, העבודה המטורפת הזאת, שנבעה מכוח רצון ואמונה ענקית, כי ייאמר לזכותך שתמיד האמנתי. תמיד האמנת שיש אחרת ו"נלחמת" לא מעט בשביל להגיע לשם.
אז וואו, עירית.
תראי אותך היום!
תראי את הבית שבנית לך, ביקום הפיזי ובעולמך הפנימי
תראי כמה את שם עבורך, כמה את אוהבת אותך, מחבקת, עוטפת
תראי כמה את דואגת לך, ממקום אימהי נעים ואוהב
תראי איזה יופי שאת מצליחה להפיץ את האור והאהבה שבתוכך לעולם החיצון, לאנשים שסביבך, במעגלים השונים
תראי כמה את רואה אותך היום, לא מתפשרת עליך, לא מוותרת או עושה משהו שלא נכון או מדויק לך
תראי כמה ריפוי יש בתוכך, בעצם הנשימה והנוכחות שלך
תראי כמה עברת!!
כן, כן, יצאת לחירות
חירות אמיתית
שם את כבר לא עבד
את לא עבד של הפחדים שלך
את לא עבד של הרגשות שלך
את לא עבד של תחושות שבתוכך או המחשבות שלך
את אדם חופשי, חופשי אוהב ומאושר
כמה סימבולי שהתזכורת הזאת הגיעה דווקא היום, בערב החג
רק כדי להראות לך כמה את כבר שם
צועדת בדרך
כמה את אהבה, אור, ריפוי, חופש, חמלה..
מעבדות לחירות.
תודה על התזכורת
תודה שאת צועדת
תודה שאת דואגת לך ואוהבת אותך
תודה שאת מראה את הדרך לחירות
חג חירות שמח!
