הגוף והנפש הן אותה המערכת שמדברת בשפות שונות - האחת מדברת בתחושות נעימות ולא נעימות (=כאב, סבל, מתח, כעס, לחץ, מועקה, פחד ועוד) והשניה מדברת בשפה - במקרה שלנו עברית. הן אומרות את אותו הדבר עלינו, רק שלגוף יש יותר מידע והתודעה והשפה מנסות להגביר את הקצב ולפרש את המידע מהגוף.
הגוף מהיר מהראש.
התחושות הן הדרך של הגוף לאותת שמשהו אינו כשורה והתודעה מנסה לפענח את ההקשר, למה לא נעים לי כרגע ולמה זה קשור.
אבל התודעה מוגבלת.
אנחנו לא תמיד יודעים להבין את ההקשרים שעולים מהגוף והפרשנות של התודעה לא תמיד נכונה.
כשאנחנו לומדים לדבר בשתי השפות, (שפת התודעה ושפת הגוף) ומבינים גם מה הגוף רוצה להגיד לנו דרך מה שקורה עכשיו - שם פריצות הדרך הגדולות.
וזו גם הדרך שלנו ללמד את הגוף לכאוב פחות.
תחושה לא נעימה קשורה לזכרון ישן ש"יודע" שאחרי סיטואציה מסויימת יבוא כאב. הוא בא להזהיר אותנו. אז כשאנחנו לומדים להקשיב לו, אנחנו לומדים גם לתקשר איתו בחזרה ולהרגיע אותו. שלא יבוא עכשיו כאב. ואם הוא יבוא אז אנחנו יכולים לטפל בו. והכל יהיה יותר בסדר.
הכל כשורה
