כשהדברים מתפרקים.

הרגע שתחושת היציבות הפיקטיבית נשברת ומזכירה כמה הכל שביר ורעוע הגיע.

תנודות גדולות בחיי ובחיי הסובבים אותי מזכירה לי שתחושת השליטה היא פיקטיבית

שיציבות היא דבר נזיל

זה מלחיץ

והרצון הטבעי והנורמלי ביותר הוא להיאחז במה שיש

להחזיק בכל הכוח חזק מכל הכיוונים

להתנגד

להכנס לחוסר אונים

להתייאש

אך כשהדברים מתפרקים

הדבר שיכול לתמוך הוא דווקא להוריד את הראש ולהיכנע

כמו שנכנסים למערבולת בים ונסחפים והדרך לחמצן לא נראית באופק

האינסטינקט הוא להתנגד

אבל דווקא להרפות את הגוף, התנועה ההפוכה מהאינסטינקט

היא זו ששומרת עלינו

כי עוד רגע הגל יעבור ונוכל להוציא את הראש שוב מעל המים.

זו גם התנועה האנושית התומכת (והקשה)

להיכנע

לתת לגל לקחת אותנו איתו

וכשהוא עובר

להרים את הראש בחזרה

זו גם הזדמנות לראות מה הדבר החדש שרוצה להיוולד

כי מכל תנועה, מכל יציאה משגרה או יציבות, אפשר ללמוד משהו על עצמנו.

זמן לשנות את מה שלא מדויק.

זה מפחיד, זה כואב, זה מלחיץ

אבל תנועה היא דבר חשוב

ולפעמים כשהדברים מתפרקים זו הזדמנות להתחדשות ודיוק

כמו הריסת הבניין הישן לפני בניית החדש

ולמי שרוצה ללמוד איך לשהות במקום הזה ולצאת בצד השני מחוזק, נפתחו שני מקומות חדשים לאימון אישי בשיטת סאטיה