למה אנחנו לא שמחים? ואיך אפשר לשמוח?

בחקירה שלי את השמחה הבנתי שהיא המהות שלנו.

אנחנו שמחים מטבענו, ילדים ותינוקות הם ההוכחה לכך. הם שמחים מעצם היותם. הם צוחקים הרבה, הגוף והתנועות שלהם מאד משוחררות, הם מבטאים את עצמם דרך הגוף והקול בצורה חופשית יותר מאשר מבוגרים, ששמחים פחות, עצובים יותר, מבטאים פחות, עצורים יותר ונושמים בקושי.

השינוי הזה, בין להיות פשוט שמחים לבין חוויית החיים הבוגרת והעצורה, מתרחש בילדותנו, בכל מני אירועים שאנחנו לומדים להצניע את מי שאנחנו.

אנחנו לומדים לסגור, לכלוא, להסתיר ולעצור את עצמנו בעקבות תגובות של הסביבה שלנו.

כל פעם שכעסו עלינו, העליבו, צחקו, האשימו ועוד - הגוף שלנו התכווץ. זה מנגנון בריא של הגוף מול תחושה לא נעימה שעולה. הגוף באופן אינסטינקטיבי יעשה מה שהוא יכול כדי לא לחוש את התחושה הזאת. הבנו מה אנחנו לא צריכים לעשות, איך לא להתנהג וגם אילו התנהגויות כן לאמץ כדי שיאהבו אותנו.

את הלמידות האלו אנחנו חיים בחיינו הבוגרים, כשהכיווצים שחווינו עדיין נמצאים בגוף שלנו.

הכיווץ נועד כדי שלא נרגיש תחושה לא נעימה בגוף ורגשות כמו עצב, פחד, כעס, חוסר אונים ועוד.

אך כשאנחנו לא מאפשרים לעצמנו לחוש את התחושות האלו – אנחנו לא מאפשרים לעצמנו להרגיש גם רגשות אחרים כמו שמחה, התרגשות, התרחבות, צחוק, רוגע ועוד.

כל הרגשות יושבים על אותה הצנרת! אם אנחנו חוסמים את המעבר והזרימה של האנרגיה לרגשות הלא נעימים, הכיווץ לא מאפשר מעבר של רגשות נעימים, ונוצרת שם מעין סתימה. הכל תקוע ואנחנו נשארים עם אותם הרגשות שמאמללים אותנו.

אני רואה את זה יותר ויותר – ככל שמסכימים להיות עם הרגשות הלא נעימים, לומדים להכיל ולשחרר אותם – פתאום מצטרפת לחיים שמחה ורגשות נעימים אחרים.

זו אחת הסיבות המרכזיות בגללן אנשים פחות ופחות שמחים כיום.

יש סיבות רבות ומגוונות נוספות – כמו החיים בעידן המודרני, הלחץ המטורף וההישגיות, העבודה סביב השעון, לחצים והספקים שלא מותאמים לעולם הרגשי ולקצב ההתפתחות של הגוף, דבר שגורם לנו להתרחק ממה שאנחנו חווים, לפעול על אוטומט, לכווץ ולהרחיק את הרגשות שלנו, מה שמחזיר אותנו לפלונטר הרגשי – כשאנחנו חיים חיים מנותקים מהרגשות הלא נעימים שלנו – אנחנו גם מנותקים מהרגשות הנעימים והנפלאים שיש לנו.

סיבה נוספת היא הרגל - התרגלנו לחיים נטולי שמחה, וכך גם הגוף שלנו לאט לאט לא זוכר איך מייצרים את התחושות האלו בתוכנו. כןכן, מסתבר ששמחה זה משהו שלפעמים צריך ללמוד להניע בתוכנו, להתאמן להרגיש אותו, בדיוק כמו להתאמן בחדר כושר.

דבר נוסף ואחרון שאציין כאן היא התודעה שלנו. התודעה מאד משפיעה על המצב הרגשי שלנו. השיח הפנימי, הדברים שאנחנו אומרים לעצמנו, הפרשנויות שיש לנו על עצמנו ועל העולם.

התודעה בנויה על הרגלים מחשבתיים ותפיסות שאנחנו סוחבים מילדותנו המוקדמת. אלו חיווטים שנוצרו במוחנו. אנחנו בהחלט יכולים לאמן את עצמנו לחשוב ולראות דברים אחרת. השאלה היא אילו תפיסות ישרתו אותנו?

אחד הדברים המרכזיים שאני רוצה שתצאו איתם מהפוסט הזה היא שיש לנו יכולת לשמוח.

שאם אנחנו לא שמחים - יש משהו שחוסם לנו את השמחה הזאת.

זה יכול להיות רגשות שלא איפשרנו לעצמנו להרגיש בעברנו ועדיין יושבים בתוכנו, חוסמים את המעבר הרגשי לכל רגש כזה או אחר. (אנשים שחווים עצבות, דכדוך, קהות רגשית, כעס ועוד)

זה יכול להיות כי אנחנו רגילים להסתכל על העולם בדרך מסויימת שכבר לא משרתת אותנו ועוד לא הצלחנו להשתחרר ממנה כי אנחנו עדיין מאמינים לה, או כי אנחנו צריכים ללמוד להניע את המערכת שלנו לעבר השמחה, להזכיר לגוף איך לשמוח, איך זה מרגיש וחש עד שהגוף יתרגל לכך.

במסע שלי לעבר שמחה, גיליתי שתנועה מאד עוזרת. ספורט, ריקוד, טבע. לצאת להליכה בשמש, לנסוע לים, ללכת לפארק, להסתכל על השמש ועל העצים, לנשום עמוק, ולשמוע את Jonatan Pettra שתמיד מייצר אצלי ישר שמחה גדולה בגוף.

גיליתי שיש הרבה דברים שאני יכולה לעשות כדי להניע את האנרגיה ולהגיע לשמחה. הרבה פעמים כשאני עושה את זה, הדבר הראשון שיוצא ממני זה דווקא בכי, משהו שרוצה להשתחרר, ואחריו פתאום יש איזו רגיעה ונינוחות גדולה בגוף. שמחה.