לפעמים אני עושה טעויות.

כןכן, גם בקליניקה

לפעמים אני אומרת את הדבר הלא נכון

לפעמים אני פועלת לא נכון.

לפעמים יכולים להיפגע ממני, בין אם כי אמרתי את הדבר הלא נכון ובין אם לא דייקתי בדבריי ופירשו אותי לא נכון.

לפעמים אני מפספסת משהו ומבינה זאת רק בדיעבד

אחד השיעורים הגדולים שלמדתי מהמאמנים שליוו אותי במהלך השנים, זה שזה בסדר.

זה בסדר לקבל את זה שאני אנושית ועושה טעויות.

כמובן שתמיד אשאף למזער ואלמד מכל דבר שקורה,

אבל אני אנושית

ומהיותי בת אדם כמו כולם, אני אטעה.

החוכמה היא בקליניקה, כמו בחיים, ללמוד מהטעויות. להקשיב לצד השני. לקחת אחריות. להתנצל. לתקן.

ואיזה כיף שגם את זה לימדו אותי לעשות.

כשזה קורה בקליניקה, הפגיעה יכולה להיות עמוקה, כי זה המקום הבטוח של מי שמולי.

וזו גם הזדמנות, כמו שהיתה לי, ללמוד לדבר על הדברים, לתקן, לצמוח, לתת מקום וגם ללמוד להמשיך הלאה.

כשזה קרה לי כמתאמנת והבאתי את המקום בו אני נפגעתי מול המאמן או המאמנת שלי, ההקשבה וההכרה שקיבלתי לימדו אותי איך אני רוצה שיקשיבו לי גם בחיי הפרטיים. למדתי שמגיע לי לקבל מקום ותוקף ושאני יכולה לחזור ולסמוך שוב ביחסים, דבר שלא ידעתי לפני כן.

וכשזה קורה לי בקליניקה כמאמנת, במקום להלקות את עצמי, אני לומדת לקחת אחריות ולא אשמה.

אני לומדת להבין איפה טעיתי ומה עלי לעשות.

אני ממשיכה להיות מיטיבה לצד השני, להודות בטעות ולתקן כדי לצאת עם מי שמולי לאותו המסע בדיוק, שידע שמגיע לו שיקשיבו לו, שיתנו מקום לפגיעה שלו ויכבדו אותה, כדי שידע ליישם זאת גם במערכות יחסים נוספות בחייו,

וגם שילמד איך לחזור ליחסים טובים ולאמון.

זה לא פשוט, זה יכול לקחת זמן, אבל הלמידה החשובה היא איך מכל מצב, גם של כאב ופגיעה, אפשר לתקן, לרפא ולצמוח.