על אהבה

ביום האהבה, ישבתי עם בן זוגי המתוק לארוחת בוקר מפנקת, ובעודי יושבת לצידו כשחיוך גדול מרוח על פניי וידינו מלטפות אחד את השניה, חלפו על פניי כל מערכות היחסים שהייתי בהן עד כה.

פתאום יש לי המון מה להגיד על אהבה, נושא שהתעלמתי ממנו שנים ארוכות.

אבל עכשיו, כשאני במערכת היחסים שאני נמצאת בה היום, אני מרגישה שכל כך הרבה דברים מתיישבים לי.

כל כך הרבה תובנות על הדרך שעברתי סביב הנושא הזה, החל מהילדות שהתביישתי כשאהבתי מישהו וחשבתי שזו חולשה, ואז מערכת היחסים הזוגית הראשונה שהיתה לי, שהיתה אהבה צעירה וטובה, ועד למערכות יחסים לא טובות בלשון המעטה, שגרמו לי לקחת הפסקה מאד ארוכה מעולם הזוגיות והדייטינג מתוך הבנה שכדאי שקודם אטפל בעצמי ואבנה את מערכת היחסים שלי איתי לפני שאחשוב על מערכת יחסים עם האחר.

ורק אחרי הפוגה של כמעט שמונה שנים שלא רציתי להיות במערכת יחסים, התעורר בי רצון והחלטתי לחזור לזירת האהבה.

לחזור למערכות יחסים זוגיות אחרי הפוגה כל כך גדולה היא דבר לא פשוט בכלל. הגעתי חסרת בטחון ועם בלבול מאד גדול של מה נכון לי ומה לא ומהם רק מנגנונים שאחווה מול כל אדם שאהיה מולו. החלטתי להישאר בבלבול, ללמוד על עצמי ולעבוד פנימה עד שאקבל את התשובות. וכך היה.

עבדתי עם המאמן שלי שבוע אחרי שבוע על בת הזוג שאני ובת הזוג שאני רוצה להיות, על הצרכים שלי בזוגיות ורצונותיי, על גבולות, על לתקשר את עצמי בצורה מיטיבה ונכונה, דברים שלא ידעתי לעשות בכלל.

הכל בתוכי היה מבולבל והייתי צריכה לעשות סדר מאד גדול להבין מה נכון לי, מה אני צריכה באמת, על מה אפשר להתפשר, על מה לא והאם אני מרגישה את מה שאני מרגישה כי יש פה חוסר התאמה או כי אני מפילה את עצמי וצרכיי על הצד השני?

עבדתי תקופה ארוכה בלהפריד את החלקים השונים ולעשות סדר פנימי גדול, ובסופם קיבלתי את התשובות שחיכיתי להן. הבהירות סוף סוף הגיעה.

הבנתי שאנחנו פשוט לא מתאימים.

שאני רוצה ומגיע לי משהו אחר.

מגיע לי משהו שנכון ומדויק לי, שלא לוחץ לי על כל הטריגרים בכל רגע נתון, שיש בינינו הבנות רחבות על איך אנחנו רוצים לחיות את היום יום ומה עושה לנו טוב.

וזה גם מה שמגיע לו, מישהי שטוב לו איתה ושהיא טובה לו.

כשקיבלתי את התשובות התעורר בי פחד גדול לחזור ללבד, כי לא להיות בזוגיות כיום מרגיש כאילו משהו לא בסדר בי. כמובן שזה לא נכון ושטות גמורה שלא באמת אומרת כלום, אבל בחברה שמקדשת זוגיות וילדים, כשכולם דוחפים את האף שלהם לחיים הפרטיים של אחרים, החוויה הזו מובנת. ופחדתי. פחדתי לחזור להרגיש לבד אחרי התקופה הזו.

אבל גם היה לי ברור שהפחד לא ימנע ממני לעשות את הדבר הנכון. אני מעדיפה להתמודד עם הפחד והלבד מאשר להיות במשהו שלא נכון ולא מדויק לי.

ומכאן הדיוק כבר היה כל כך קרוב.

אחרי כל העבודה העצמית שעשיתי, אחרי ההבנה העמוקה של מי אני, מה אני רוצה, מה אני צריכה, מה אני שווה, עם הלמידה על היכולת שלי לטפל בעצמי ובצרכיי, איך לתקשר את עצמי נכון, איזה מערכת יחסים זוגית אני רוצה, הדרך ליצור את זה היתה קצרה ומפתיעה.

אני עדיין לא מפסיקה להודות על מזלי הטוב (שברור לי שזה לא רק מזל אלא הרבה עבודה שעשיתי) שיצרתי אותו.

שאני נמצאת במערכת יחסים כל כך טובה ואוהבת, שאני יכולה לנוח בה ולהיות אני. זוגיות כזו שמוציאה ממני את צדדיי היפים, שעושה טוב ונעים בנשמה.

לראשונה אני מגלה שאהבה יכולה להיות כייפית ונעימה, וזה אחלה גילוי.