יש בי ילדה כועסת שרוצה לשבור את העולם.
יש בי ילדה מיואשת שלא רוצה לצאת מהמיטה.
יש בי ילדה מפוחדת פחד מוות. שמלאה בחוסר אונים משווע וקיפאון
יש בי ילדה שרק מנסה לפתור מהשכל את כל הרגשות האלו.
פעם הרגשות האלו שלטו בי. כשהיאוש עלה הוא היה אני. כשהכעס עלה הוא היה אני. גם חוסר האונים.
הם שלטו בי.
והיום אני מגלה יותר ויותר שיש גם אותי.
יש אותי לצד זה.
אני יכולה לחוות רגשות חזקים בעוצמה ושניה אחר כך לשמוח ולצחוק הכי אותנטי ומחובר שיש.
אני יכולה להיות עצובה ושמחה בו זמנית.
אני יכולה להתייאש ושניה אחר כך להיות מלאת תקווה ולהעניק אותה למתאמנים שלי מתוך האמת הכי פנימית שלי.
אני יכולה להיות ילדה מעצבנת ובו זמנית גם בוגרת וחומלת.
ושום חלק לא סותר את השני.
אני לא מהרגשות שלי.
אני גם לא המחשבות שלי.
אני זו שמטפלת בכל חלק ורגש שבתוכי.
אני מטפלת בכל מה שעולה בי, מיישמת את כל מה שאני מלמדת בקליניקה. מטפלת בכעס, בכאב, בעצב, בפחד וביאוש.
נותנת לכל אחד מהם את המקום והנראות שהם מבקשים, בלי להתבאס, להתאכזב או לבקר.
אני מקבלת כל אחד מהם כחלק ממני, ונותנת להם להיות בדיוק מה שהם צריכים.
זה מעניק הרבה חופש, ההבנה שלא צריך להילחם עם שום חלק, ושאף אחד מהם הוא לא אני.
כל רגש חשוב ויש לו מקום.
ההבנה הזו מייצרת הרבה שקט. הרבה נחת. ומביאה להרבה ריפוי.
