על כאבים בלב

כשהלב כואב

בשבוע האחרון יצא לי הרבה להיות עם הלב שלי, והוא כאב הרבה

ובעקבות הכאב, יצא לי להתבונן במערכת היחסים העדכנית שלי איתו, עם הלב החמוד שלי.

יצא לי לראות שתחילה צף לו כאב. והרבה הרבה הרבה ממנו.

אחכ הגוף התחיל לעכל את הכאב

שמתי לב שבדיפולט עברתי לחשוב בראש שלי כדי לא להיות עם הכאב הזה שהציף את גופי אז חזרתי לגוף.

ראיתי שהיום גם כשהכאב גדול אני איתי.

אני לא נוטשת אותי. אני עדיין אוהבת אותי, רואה אותי באור, רואה אותי בטוב. עדיין איפשרתי לעצמי להיות אני, בדיוק איפה שהייתי.

זיהיתי שגם בתוך הכאב הזה יש לי יכולת להשפיע על הגוף והתודעה שלי

יש לי יכולת לשנות את התדר שלי

זיהיתי שגם צריך לתת לגוף את הזמן שלו להתאבל ולכאוב, כמה זמן שהוא יצטרך, אי אפשר לקחת את זה ממנו, רק להיות שם עבורו

זיהיתי שאני אימהית כלפיי, לוקחת אותי ליום כיף, דואגת לי בכל הרבדים.

זיהיתי שגם בתוך הכאב אני הכי הכי אוהבת אותי ומוקירה על כל דבר שיש וקיים בחיים שלי

זיהיתי כמה הלב שלי גדל

כמה אני אוהבת את הלב שלי

גם אם כואב לו

כמה הלב שלי יקר וקסום

כמה הוא רחב בעולם הזה

וכמה הוא רוצה להמשיך ולהתרחב עוד ועוד אל עבר האינסוף

זה אפשרי

אני רואה את זה

בכל יום שבו אני נושמת איתי, מקבלת יותר, חומלת יותר, מוכנה להתמודד ולהרגיש, מוכנה לכאוב כשכואב, גם אם לרגע, לחייך, לאהוב אנשים שסביבי, לקבל אותם בדיוק כפי שהם, להיות עבור אחרים, לשמוח בשמחתם, להעריך אותם, להוקיר כל דבר שקורה לי, לשחרר, גם אם הגוף מתכווץ, גם אם יש פחד, גם אם כואב, להרפות לתוך זה ולהמשיך פשוט לנשום.

לסמוך, לאהוב, לבטוח, ללכת עם הלב שלי בדרך שלי ובאמת שלי.

ככה הלב שלי מתרחב. ממשיך וממשיך.

כל יום עוד ועוד.