וואו, כמה אני אוהבת את ההורים שלי.
ולא, הם לא שילמו לי כדי לכתוב את זה. אני באמת מתכוונת לזה.
זה לא תמיד היה ככה. בכנות – רוב הזמן זה ממש לא היה ככה. היו לי הרבה כעסים ומטענים כלפיהם.
בשנים האחרונות עברתי מולם תהליך.
התהליך לא באמת היה מולם. הוא היה ביני לביני לבין המאמנת שלי.
עבדתי על מערכת היחסים שלי עם כל אחד מהם בכל מני שלבים וצורות בעבודת ההתפתחות שלי.
יש רגע אחד שזכור לי מכל, שראיתי מי אני מולם, איזו בת הם רואים ומקבלים, משמע החלק שלי ביצירת היחסים כפי שהם היום. ראיתי את האחריות שלי ומה אני מביאה ליחסים שלנו, אחרי שכל הזמן הזה הייתי עסוקה בלהסתכל עליהם ולהאשים אותם.
וכך פתאום, עם הבנות ותובנות חדשות וטיפול בעולמי הרגשי, ראיתי את היחסים שלנו במציאות מתחילים להשתנות.
לאט לאט, ככל שהזמן עבר, ועדיין, אני מעמיקה עוד ועוד במערכת היחסים שלי איתם.
אני מרגישה שכל פעם אני מגלה אותם מחדש, נהנית לשבת איתם, לשוחח, להקשיב, לשמוע סיפורים, מתייעצת איתם, משתפת אותם במקומות חשופים ופגיעים, של קושי, או פחד.
התהליך לפעמים היה קשה ומפחיד. לפעמים כואב, לפעמים חששתי מהתגובה, אך הצלחתי לייצר זאת בקצב נכון ובדרך שתהיה נכונה עבורי ועבורם.
זה לגמרי אחד התהליכים הכי משמעותיים שעברתי ועדיין עוברת.
והם – הם השתנו ולא השתנו.
הם השתנו כי גם הם משתנים ומתפתחים ככל שהזמן עובר, ואני בהחלט רואה את השינויים שבהם היום.
אבל כל עוד לא עשיתי את התהליך הזה ביני לבין עצמי לא הייתי יכולה לראות את האנשים שהם היום, את ההתפתחות שלהם, את מי שהם באמת. הם אותם הורים רק שהיום אני יכולה לראות אותם באור אחר, אני יכולה לראות את מי שהם ומה שהם, מבלי לשים עליהם את הכאב שלי והמטענים שלי. ובזכות זה קיבלתי מערכת יחסים מדהימה עם הוריי, כזו שאני קצת מתבאסת על כל השנים שפספסתי איתם עד היום שיכולתי להנות מהם ולהיות קרובה אליהם כמו היום.
אני כותבת את זה כי חשוב לי להעביר את המסר שזה אפשרי. יש לנו יכולת ליצור מערכות יחסים קרובות עם ההורים שלנו, עם בני משפחה, חברים, אחרים, כל אדם שנרצה, גם אם יש לנו הרבה מטען או משקעים מול אותו אדם.
זה אפשרי, ומספיק הרצון שלנו ועבודה פנימית של אחד הצדדים שייצור שינוי משמעותי וטרנספורמטיבי בקשר
