top of page

איך להתמודד עם מה שקורה במדינה?

כבר למעלה מחודש עבר מאז נכנסנו למציאות חדשה וכואבת. הרבה פחד, חרדה, טראומה, שכול, חוסר אונים וחוסר וודאות. אין לאף אחד מאיתנו מושג מתי זה ייגמר ואיך החיים שלנו הולכים להראות בזמן הקרוב וגם לא בזמן שאחריו.

במצבים כאלו הדבר שרובנו הגדול עושים זה עוברים למצב הישרדות (המערכת הסימפתטית) - עושים רק את הדברים שאנחנו חייבים לעשות ומוותרים על כל דבר אחר. על עצמנו, על ה well being שלנו. על ספורט, מדיטציות, נשימות עמוקות. על הרוגע שלנו. על דברים שעושים לנו טוב ונחת. על לחשוב על עצמנו. לדאוג לעצמנו. גם אני ביום שאחרי אותה שבת קשה, עדכנתי את המאמן שלי שאני לא יודעת אם אני מסוגלת להגיע למפגש שלנו. הטלטלה היתה כל כך גדולה, איך אני יכולה כרגע לדבר על עצמי? בסוף בחרתי להגיע, וכל כך שמחתי על הבחירה.

כשאנחנו במצב הישרדותי אין לנו זמן לעסוק בעצמנו. אין לנו זמן לטפל בקושי, בפחד, בחרדה, בטלטלה הגדולה של הנפש. הכל נדחק הצידה נוכח המציאות הקשה.


אך הריפוי הוא דווקא לעשות הפוך. לא לדחוק אותנו הצידה. לתת מקום לכל הרגשות והקשיים. לכן כשיצאתי מהמפגש עם המאמן שלי הרגשתי אסופה יותר. בקשר יותר עם כל הכאב שהתעורר בי. וזה יצר בתוכי הקלה. לימדתי את מערכת העצבים שלי שגם בתוך מצב סכנה אפשר לאט לאט להרגע, הפעלתי את המערכת הפרא-סימפתטית שהחלה לייצר מעט רוגע.

חשוב לזכור שבמצב חרדה קיצוני והישרדות היכולת שלנו לחשוב בבהירות יורדת. הגוף שלנו נמצא בעוררות מוגברת. כל דבר שלא קשור בצורה ישירה להישרדות שלנו הופך למשני.


העבודה שלנו, גם ברגעים האלו, של הלחץ, של הטראומה, של הקושי הגדול, היא לטפל בעצמנו גם שם. לא להדחיק אלא לתת מקום. לטפל בגוף ובחרדה הגדולה שעולה, לטפל בנפש ובצרכים הרגשיים שלנו, להביא הרבה חמלה למה שאפשרי עבורנו ולמה שלא. לתת מקום לעצמנו בחזרה. כמו להראות למערכת שאפשר לצאת מרמת העוררות. שאפשר תוך כדי הקושי גם להיות עם עצמנו, לתמוך ולטפל, לא להשאיר את עצמנו לבד בקושי ובכאב העצום שעולה.

בשבועות האחרונים טיפלתי בעצמי בכל דרך שיכולתי. שהיתי עם הגוש בגרון שהיה נוכח כל הזמן. פרקתי את הרגשות בהרבה בכי שפרץ ממני. איפשרתי לעצמי לנוח הרבה ולישון, נתתי מקום והרבה קבלה לכל העצב שעלה בתוכי. המשכתי להתאמן, דבר שמאד תמך ועדיין תומך. ואני רואה איך ככל שאני תומכת בעצמי אני מתחילה להרגיש יותר ויותר טוב. גם כשעדיין כואב. וזה עוזר לי גם לתמוך בסביבה שלי ובמתאמנים שלי.

אני מזמינה אתכם לחשוב כיצד אתם יכולים לתמוך בהם קצת יותר, לראות איפה אתם יכולים לרפא עוד מהחוויה הרגשית.



פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page