הגוף שלנו לעולם לא יעשה משהו שיפגע בו
המטרה הראשונה והעיקרית של הגוף שלנו היא לא לחוות איומים או כאבים.
פיזיים או רגשיים.
זה מה שיפה בגוף שלנו – הגוף חווה איום רגשי כאיום פיזי.
למה אתם שואלים?
כי רגשות הן אוסף של תחושות בגוף.
אחד הדברים הראשונים שלמדתי בשיטת סאטיה עוד כשהתאמנתי, הוא החיבור בין הרגשות שלנו לגוף.
כל רגש אפשר לפרק לתחושות פיזיולוגיות.
פחד – מתבטא אצלי בחום וכיווץ באזור הכתפיים. הנשימה שלי פתאום נעצרת, דופק מהיר.
התרגשות – פרפרים בבטן, הדופק נהיה מהיר, הנשימה נהיית מהירה, משהו נהיה זקוף ומתוח בגוף שלי.
מישהו אחר יכול לחוות פחד בדרך פיזיולוגית שונה.
זאת אומרת שהפרשנות שלי לרגש מסויים היא לפי איך שהגוף שלי חווה אותו פיזית.
זאת אומרת שהרגשות שלנו נמצאים בגוף.
לכן יש לנו מנגנוני הגנה למיניהם, לכן אנו נמנעים מלהרגיש כאב רגשי – כי הגוף הפיזי חווה זאת כאיום, ככאב, והגוף מתוכנת לעשות הכל כדי לא להרגיש את הכאב הזה.
כשאנחנו מדברים על היכולת לייצר מציאות – הגוף תמיד ידאג לעצמו, הוא לעולם לא יעשה משהו שיפגע בו, גם לא פוטנציאלית.
אם הגוף חווה איום מזוגיות – לא משנה כמה נרצה זאת – הגוף לא ייצר את זה במציאות.
הוא ייצור אנרגיה של דחיה.
אם הגוף חווה איום ממצבים חברתיים – הוא יבודד את האדם, כי זה מהווה לו איום ברמות עמוקות ולא מודעות.
לכן אנחנו יכולים להסתכל על המציאות שייצרנו לעצמנו ולהתחיל לבחון.
לקבל את זה שכל דבר שמופיע לי בחיים ובמרחב – אני ייצרתי. וכן, זאת לא מראה שתמיד כיף להתבונן בה.
אבל משם אנחנו יכולים להתחיל לעבוד.
שם אנחנו יכולים לראות שהדברים שאני רוצה ואין לי – המקומות בהם אני חווה פער בחיי – כנראה יש משהו בתוכי שחווה זאת כאיום, ככאב. זאת הדרך של הגוף לשמור על עצמו מפני אותם מכאובים.
רק כשאנחנו מתחילים להתבונן במשהו באמת – הוא יכול להתחיל להתפוגג.
במסע החקירה שלי התחלתי לבחון את אותם המקומות, אותם הפערים בחיי, לאט לאט התחלתי לקלף את השכבות ולבחון את המקומות העמוקים ביותר בתוכי, וראיתי שכל דבר שהיה לי בחיים – גם אם רציתי משהו אחר והרגשתי מאד מתוסכלת – נועד לשמור עלי.
דרך עבודת עומק אנו יכולים להתחיל לפרק ולבודד את השכבות ולהתחיל ליצור את המציאות אותה אנו רוצים באמת.
לאחד בין הגוף והתודעה.