צמיחה היא לא לינארית.
אנחנו צומחים במעגלים ומגיעים לאותם המקומות שוב, רק ברמה הבאה. כמו לעלות מדרגה וללמוד לעמוד וללכת כל פעם מחדש.
יש רגעים שמרגישים את הצמיחה, ההתפתחות והחופש, ויש רגעים שאנחנו פוגשים את הרמה הבאה שלנו, שיכולה להתבטא בכאב ישן או פחד עמוק שעולה. זו הרמה הבאה. כך אנחנו צומחים, מתפתחים וגדלים. שוב הופכים ללא יודעים.
חלק מלהיות במציאות בעיני זה לקבל הספירליות והחזרתיות וללמוד לנוע עם זה. לנוע עם הרגעים הטובים והפחות, להסכים להיות אמיצים, לקחת סיכונים ולחצות פחדים, להסכים להשיל שכבות ישנות ולפגוש בעצמנו דברים חדשים, כמו גם לקבל את הרגעים שבהם עולים כאבים ישנים, שאנחנו מבולבלים וחווים קושי ולא יודעים מה לעשות מכאן.
זה חלק מלהיות אנושי, מלחוות את החיים וגם את ספירלת ההתפתחות. לזכור שזה רק שלב, לבדוק מה היינו רוצים לשחרר, מאיזו סיבה זה עולה כרגע, ללמוד לתמוך בעצמנו, לנשום ולהסכים לעבור משם הלאה.
התפתחות לא אומרת שלא נפגוש כאב.
התפתחות משמע להיות עם כל מה שעולה, שיהיה לנו חופש גם מול כאב, קושי או פחד.
התפתחות היא עבודה פנימית מעמיקה שיוצרת שינוי במשך, תדירות ועוצמת הכאב.
התפתחות היא ההסכמה לקבל את כל חלקינו, המכווצים והחופשיים, לאהוב את עצמנו ולחמול כמה שרק אפשר.
