שאלת הלמה תמיד העסיקה אותי.
שנים אני זוכרת את עצמי שלא הבנתי "למה"
למה אני עדיין מרגישה כמו שאני מרגישה
למה אני נמצאת במקום שרע לי ולא מצליחה ללכת
למה הדברים נראים כמו שהם נראים במציאות שלי
היום אני חושבת שהשאלה הזו היא הכל.
להבין את הלמה זה אחד הדברים החשובים והטרנספורמטיביים שקיימים (רק בלי ביקורת, שיפוטיות או אשמה כמובן)
יש סיבה לכל דבר שאני מרגישה או חווה.
ילד קטן לא סתם בוכה.
אדם לא סתם מפחד, גם לא סתם מתרגש.
אף אחד לא מרגיש אשמה סתם ככה, אין סבל סתם כך.
יש סיבה לכל רגש וכל דבר, לכל מחשבה, לכל דפוס, לכל פתרון, התנהגות, לכל דבר שמופיע לנו במציאות או כל פער שקיים בתוכנו.
אז נכון, אנחנו לא תמיד נצליח לראות את הלמה הזה, ויש מקומות שגם לא כדאי להכנס לשאלה הזו.
הלמה שאני מדברת עליה היא למה של התבוננות עצמית.
למה אני מרגיש כמו שאני מרגיש
למה אני מייצר לעצמי תוצאות בחיים שאני לא רוצה / למה אני לא מצליח להשיג דברים שהייתי רוצה
למה אני תקוע במקום
למה אני עצוב כל הזמן
למה אני מפחד
למה אני נמנע
למה אני נמשך לאותו טיפוס כל הזמן שלא עושה לי טוב
למה אני לא מצליח לייצר מערכת יחסים זוגית טובה
למה הקשר עם ההורים שלי כל כך קשה
למה אני מתעצבנת כל הזמן
לכל אלו יש סיבה
שום דבר לא קורה סתם ככה.
לכל דבר יש תהליך שקדם לו והיה שותף ביצירתו.
אפשר לראות זאת בטבע.
עץ לא יופיע יותר אחד ויצמח מתוך הבלטות בבית, או מתוך הקיר.
הוא יצמח במקום ששתלו אותו ושיש את כל התנאים שהוא זקוק להם כדי לצמוח, בתנאי האדמה, השמש והאויר שהוא צריך, כדי להיות העץ שהוא.
וזה בדיוק מה שאני באה לחקור
בואו נכיר את הלמה, את הדפוס, את הכאב, בוא נכיר מה יש במציאות, ונתחיל לאט לאט לראות מה יושב שם מתחת, מה נזרע שהוליד את מה שמופיע היום, כדי שנוכל לעקור את מה שלא צריך ולהמשיך להשקות את הטוב
