פעם חשבתי שיש לי מטרה להגיע אליה, והיא להיות מאושרת.
חשבתי שמאושרת זה כמו מקום או מצב שאפשר להגיע אליו ופשוט להיות בו.
היתה לי תמונה כל כך ספציפית למאושרת הזו, ידעתי להגיד איך היא מרגישה, את החיוך שלה, את הרוגע שיש לה בחיים, בפנים ובגוף, עם הנוף הפסטורלי של הים.
היום אני מבינה שהאושר הוא שונה.
האושר הוא בדברים הקטנים
האושר הוא בכל מקום וכל הזמן, אם מסכימים לראות אותו כך.
הוא לשבת ולהסכים להיות עצובה.
הוא לשבת עם חברה ולשמוע את הצרות שלה, להכין מרק לחברה חולה או לטפל בה.
הוא לנקות את הבית שלי
לצאת לריצה ולשמוע טראנסים כשמרגישים עצבים בגוף
הוא ללמוד לטפל בעצמי בכל רגע ורגע
האושר הוא לקרוא ספר במרפסת או בחדר ולהרגיש נינוחה בחוויה הזו
האושר הוא להרגיש בנוח בגוף שלי, בעור שלי, בחיים שלי.
להיות מאושרת זה לחבק את עצמי בתוך סיטואציה או בתוך הכאב.
זה לבכות ולכאוב ותוך כדי לשמוע את הקול האימהי שבתוכי שמחבק אותי ואומר, מעולה, תוציאי הכל החוצה. תני לזה לצאת.
האושר הוא בכל מקום, אם נותנים לו מקום.
אולי השאלה היא מה ההגדרה שלנו לאושר.
אולי האושר הוא באהבה העצמית שלנו. אולי זה כמו התאהבות, שכשמתאהבים באדם אחר הכל שמח וטוב, אולי כך זה צריך להיות גם באהבה עצמית. אולי האושר הוא לא באמת השאלה של מה יש לנו בחיים, מה אני רוצה בחיים, מה הפערים בחיי או איפה אני לעומת החלומות שלי.
אולי שאלת האושר היא איך אני מתייחסת לכל דבר שקורה בחיי, כמה אני אוהבת אותי וכמה אני תומכת בי בכל סיטואציה. אולי היא לסמוך על עצמי בכל סיטואציה.
אולי להיות מאושר זה היכולת לנוח ולהרפות, לא משנה מה קורה לי בחיים.
אולי זה להודות על מה שכן מופיע וקיים, למרות שיש גם קושי או כאב.
אולי זה להסתכל על חצי הכוס המלאה, או גם אם מסתכלים על מה שלא עובד, סומכים עלינו שנדע להתמודד ובינתיים נהיה איתנו גם בכאב ובקושי, בלי לנטוש, להתאכזב או לבקר.
ההגדרה שלי לאושר היא לסמוך על עצמי ולהיות עבור עצמי בכל סיטואציה. כך לא משנה מה קורה בחיי – אני יודעת שהכל כשורה, שהכל בסדר. שאפשר להירגע.
