אדם שפעם אהבתי אמר שהדרך שבה אנו מרחיבים את הלב שלנו זה דרך לפגוש את הקצוות ולהתרחב משם.
הוא דיבר על שכשכואב לי – אני מסכימה להרגיש את המקום הזה ולהעניק לו הרבה ריפוי, כך שאחר כך אותו המקום כבר לא כואב, והנה עוד מקום בו התרחבתי אליו.
כמו תינוק ברחם, שככל שהוא גדל ומתרחב נהיה לו יותר ויותר צפוף ברחם, ושניהם מתרחבים להם יחדיו, עד שנהיה צפוף מדי, כבר מגיעים לקצוות, ומתוכם מגיע שלב חדש מחוץ לרחם.
התינוק ממשיך לפגוש את קצוותיו, ממשיך דרכם לגדול ולהתרחב, ממשיך עם כאבי הגדילה והגוף שגדל.
וכך גם המסע הנפשי
אני זוכרת שפעם כאב לי כל הזמן. היו בי כל כך הרבה פחדים וכאבים שלא הצלחתי לעשות כלום חוץ מלכאוב. לא הצלחתי להיות עם הכאב ולא ידעתי מה לעשות עם העוצמות האלו בתוכי.
כשהתחלתי את העבודה הפנימית המדוייקת עבורי, לאט לאט בניתי את היכולת לשהות עם הכאב. הסכמתי להרגיש כל פעם עוד קצת ועוד קצת, וכך נבנה בתוכי החוסן הנפשי-רגשי.
כל פעם שהסכמתי לפגוש – משהו בתוכי נרפא.
לאט לאט הצלחתי להכיל את הרגשות שלי ופחות הרגשתי כאבים רגשיים ברמה היום יומית כמו שפגשתי בעבר.
אך התחלתי לפגוש כאבים אחרים. כל פעם פגשתי קצה אחר בתוכי, הסכמתי להיות איתו, לרפא אותו, ושוב גדלתי והתרחבתי במסע שלי.
מפעם לפעם ראיתי שזה פחות ופחות מפחיד להסכים לפגוש את הכאב ואת הקצה הזה. מפעם לפעם זה נהיה יותר ויותר קל, ככל שהמשכתי להתאמן ולהסכים להיות, ככל שהחוסן הרגשי והגופני שלי גדל, כך גם אני השתניתי כבן אדם. הדרמה מסביב לכאב הלכה ופחתה, ופתאום אם פגשתי כאב, הוא כאב, אבל הוא יכל להיעלם ממש תוך כמה דקות.
כאב שבעבר היה נשאר איתי לפחות כמה ימים, פתאום הצליח לעבור תוך כמה שעות. אחכ גם פחות משעה ולפעמים ממש כמה דקות.
פתאום ראיתי שהכאב יכול לעלות ולרדת במהירות. שאני יכולה גם תוך כדי הכאב להביא קלילות וצחוק ושמחה. נשמע מוזר? פעם לא חשבתי שזה משהו שיכול להיות הגיוני, והנה גיליתי שהוא המהות והדרך הכי נעימה עבורי לצמוח ולהתפתח.
גיליתי שכאב יכול להיות ממש כמו גל, עולה ויורד. ונעלם.
היום, הגעתי למקום שכשכאב מגיע זה ממש שונה מבעבר. קודם כל העוצמה שלו הרבה יותר נמוכה מפעם. היכולת שלי להתמודד מול כאב הלכה ועלתה בצורה דרמתית.
הדבר השני שקורה כשאני פוגשת כאב – פתאום נהייתי סקרנית לגביו.
אני מבינה שזה משהו שלא יכולתי לראות קודם, שאני התפתחתי ואני מוכנה לראות משהו בחיי שלא הייתי יכולה לראות קודם. מרגיש לי כאילו עליתי שלב בהתפתחות.
כי הנה אני פוגשת קצה נוסף
והנה עוד רגע אני אתרחב אפילו יותר
ואהיה חופשיה יותר בחיי
