על חזרה בתשובה, שיעורי ספורט והקשר ביניהם

אתמול הלכתי לשיעור ספורט ונזכרתי שעד לפני כמה שנים שנאתי לעשות ספורט.

בשביל להוציא את עצמי לסיבוב בשכונה הייתי צריכה כוחות על, בעוד היום אני הולכת לשיעורים בשמחה וברצון, מחכה לשעה הזו ביום ומנסה להכניס כמה שיותר אימונים בשבוע.

תהיתי לעצמי מה קרה לי לעזאזל???

איך יכול להיות שמאדם שהיה לו כל כך קשה להוציא את עצמו הפכתי לאדם שנהנה מספורט?

ואיך זה יכול להיות שמאדם שלא היה לי רגע לנשום ולנוח, שילשתי את כמות הדברים שאני עושה ויש לי הרבה יותר נחת, פנאי ורוגע?

כשחשבתי על זה נזכרתי בטיול שלי לפרו.

כשהייתי בקוסקו באתי הרבה לבית חב"ד.

התחברתי מאד לרב עופר, אישתו יעל וילדיהם המקסימים, ואפילו נסעתי לקורס קבלה שלושה ימים באורובמבה שהיה מרתק ומעניין ממש.

אני זוכרת את השיחות המשמעותיות שניהלתי עם הרב עופר על ההפרדה בין האלוהות לאדם, על חמש העולמות, עשר הספירות ותורת הצמצום.

ואני זוכרת את הערב שנפלה לי ההבנה על הקשר ביניהם: שהאור האלוהי יכול לרדת לאדם לפי קיבולת הכלי שלו, הגוף. ככל שהכלי יכול להכיל יותר אור אלוהי, כך ירד יותר ממנו לגוף. כמו כמות מים שתיכנס לכוס קטנה וצרה לעומת כוס רחבה וגדולה.

הבנתי שהעבודה העצמית שעשיתי, מגוף מכווץ, דרוך וחרד, לגוף פתוח, נינוח ורפוי, איפשר ליותר אור להכנס (אור = אנרגיית חיים, או כל שם אחר).

הרחבתי את הכלי כך שיותר אור יכל להכנס לגוף, אור שיכול לעבור ממני והלאה לאנשים אחרים.

ואז הבנתי שזו בדיוק הסיבה שהתחלתי לאהוב ספורט ולדאוג לעצמי, וזו הסיבה שחיי הפכו למלאים וגדושים בכל טוב עם אקסטרה זמן פנוי.

כי גם ספורט, תזונה, הפסקת עישון, ובכלל הפסקת דברים שפוגעים בגוף ובנפש, גם הם מרחיבים את הכלי.

וככל שיש לנו יותר מקום בתוכנו, כך האור, בשמו האחר האושר, אנרגיית חיים, יכול להשתחל יותר לחיינו.

איזה כיף להרגיש את הגוף משוחרר ורפוי ולא מכווץ ודרוך. ואיזה כיף שהרחבת הכלי והרגעת מערכת העצבים הביאה להרבה שמחה ואושר, להרבה חמלה עצמית ונוכחות ולהבנה שפעם פשוט לא היה בי מקום.

היום הכלי כל כך התרחב עד שחיי התמלאו והתעשרו בטירוף, ויש מקום לעוד כל כך הרבה דברים