על לתת מקום ולשהות

אחד הדברים שהכי קשה לנו לעשות זה לשהות.

לשהות עם תסכול או חוסר אונים שעולה.

לשהות עם לחץ או פחד

לשהות עם תחושה לא נעימה שמתחילה להתבשל בתוכנו, שלפעמים מתוך הקושי לחוש אותה אנחנו מתפרצים בכעסים.

כל כך קשה לנו לשהות ולחוש את הכאב, שאנחנו ישר רצים לפתרונות במטרה שיפחת.

אבל אז אנחנו במוד של הישרדות.

מתנהלים מהימנעות כדי לא להיתקל בכאב, עושים כל דבר אפשרי רק כדי לא לפגוש אותו.

אין לנו את החוסן להיות עם תחושות לא נעימות. לא למדנו להיות איתם ואנחנו לא יודעים מה עושים כשהם עולים.

אנחנו עושים בדיוק את מה שלימדו אותנו כשהיינו קטנים. כשמבוגרים רואים ילד קטן בוכה/כואב, מטוב ליבם הם מנסים לפתור לו את הסיטואציה ולעשות כל דבר כדי שלא יכאב לו. והמסר שמקבלים הוא שכאב זה לא טוב. אז זה מה שלמדנו - לפתור את הכאבים שלנו, כאילו הם לא בסדר, כאילו הם משהו שצריך לפתור, כאילו להרגיש עצב/פחד/כעס זה לא בסדר, כאילו חוסר אונים זה לא חלק מהחיים, אז צריך לעשות משהו כדי לא להרגיש את זה.

אבל איפה זה שם אותנו?

מי מכתיב למי?

האם הרצון שלי לא להרגיש תחושות לא נעימות הוא שיכתיב לי איך אנהל את חיי? האם אני אפעל מתוך הרצון האמיתי שלי גם אם אפגוש בדרך פחד וחוסר אונים? או שאפעל אחרת כדי לא להיתקל בהם?

לפני שלמדתי לשהות, לקבל ולתת מקום לרגשות הלא נעימים שלי, היו מקרים שהרגשות שלי היו בעוצמה כל כך חזקה, עד שהתקשיתי להכיל אותם. אני זוכרת סיטואציות שמתוך עוצמת הרגשות הייתי חייבת לפעול עכשיו, כאילו זה הדבר היחיד שירגיע את הסערה הרגשית.

כמו למצוא עבודה במקום לשהות עם הלחץ שאחרי פיטורים ולחשוב מה אני רוצה לעשות. לצעוק במקום להרגיש תסכול, להיות בזוגיות לא טובה כדי לא להרגיש את הבדידות, לא להיות בזוגיות כדי לא להרגיש את הפחד והפגיעות. לא להגיד משהו כדי לא להרגיש את הפחד מהתגובה.

מה מניע אותנו לפעולה?

האם אנחנו בוחרים מהימנעות מתחושות לא נעימות? או מתוך רצון חופשי?

המקומות שהרגשות שלנו עוצמתיים ואנחנו מרגישים

שאנחנו חייבים לפעול עכשיו, הם המקומות שאם נבחר לעצור ולפגוש את הכאב שמתחת, יתגלו לנו האוצרות הכי גדולים.

כי מאחורי הכאב נמצא החופש. החופש להרגיש את מה שאנחנו מרגישים בלי לפחד, להימנע או ללכת על ביצים כדי שלא יכאב.

כי יכאב לנו. כאב זה חלק מהחיים. השאלה היא מי אנחנו נהיה ביחס לכאב הזה. האם נפחד ממנו ונימנע, או נחבק אותו ונסכים להרגיש אותו כדי שיוכל לעבור.

והחופש הזה מאפשר לנו לחיות את החיים שאנחנו באמת רוצים. חיים של הגשמה ואושר.