על פיתוח חמלה

ועוד קצת חמלה

כל השבוע הגוף שלי מתקשר איתי.

חוויתי משהו בתחילת השבוע ואני מתבוננת לו ומאפשרת לגוף ולנפש לעבור את מסעם.

עלתה בי מעין עצבות שמלווה אותי.

אני מכירה את התחושה.

היא מגיעה כשיש לי משהו להתבונן בו, עוד למידה להתמודדות, ברמה הבאה.

ראיתי איפה זה פוגש אותי, התבוננתי בטריגר שאליו הגוף מגיב ופשוט איפשרתי לו להיות בכניעה ואהבה

אני מאמינה ביכולת של הגוף לרפא את עצמו

אני מאמינה שאם אתן לעצמי את המקום להרגיש את מה שעולה בלי התנגדות, הרגש יוכל להתפרק ולחלוף.

אז נתתי לזה להיות.

שכבתי במיטה וחיבקתי אותי.

זיהיתי את המחשבות מתחילות להגיע

"מה יהיה.? למה שוב העצבות הזאת? מתי זה יעבור? עוד פעם הלופ?" מצאתי את עצמי עם מחשבות הפחד שעולות

ואז נשמתי, ואמרתי לעצמי תודה.

תודה על רגישות אין קץ לכל תזוזה פנימית שלי, בגוף וברגש.

תוך שניה וחצי משהו נרגע בתוכי.

במקום פחד ממה שמתחולל איפשרתי לעצמי להיות בדיוק במקום שאני נמצאת ולחמול אותי.

איפשרתי לגוף ולנפש שלי להמשיך במסע שלהם

אז תודה.

תודה שאני שומרת על הרגישות הזאת, קשובה לעצמי, לגוף ולנפש, ובוחרת להתמודד ולהתבונן ברגשות שעולים.

תודה גם על החוויות הלא קלות שעברתי, שבשילוב עם הרגישות הגבוהה שלי הביאו אותי למקום בו היום אני מטפלת באנשים ותומכת בהם בתהליכים שלהם לפי כל מה שלמדתי ואני מיישמת בחיים שלי.

תודה על הזכות לחיות את האמת שלי, בלי להדחיק, בלי לכעוס, בלי לבקר ולשפוט, ולהרחיב אותה כל הזמן.

תודה על הזכות להפיץ את האמת שלי על סמך הכלים והלמידות שהביאו אותי למקום המדוייק בו אני נמצאת היום.

אז איך אני יכולה בכלל לבקר את הרגישות הזאת?

היא הביאה אותי כל כך רחוק בגיל כל כך צעיר

חמלה חמלה ועוד קצת חמלה.

פתאום הצלחתי לחבק חזק את התחושות

ולאט לאט הן השתחררו

חמלה ואהבה עצמית.

אין מרפא גדול מזה