על צמיחה והוקרה עצמית

בשבועות האחרונים התחילה תופעה בקליניקה שבה המתאמנים שלי רואים את הצמיחה וההתפתחות שלהם בעוצמה ועוצרים להודות לי על התהליך.

שמתי לב שהדבר הראשון שאני עושה הוא להדוף את דבריהם.

אני עומדת מאחורי ההדיפה, כיוון וברור לי שזה לא קשור אלי.

ברור לי שהם בלבד אחראים לצמיחה ולפירות בחייהם, שכן יכלו לשים מולי מגוון אנשים וממש לא כולם היו מגיעים לתוצאות יוצאות הדופן האלו. הם כן.

וזה כי הם החליטו לעבוד. הם החליטו לפעול ולהיות אקטיביים כדי שיהיה להם טוב. הם החליטו לקחת אחריות על חייהם ולפעול על מנת להגיע להתפתחות ולתוצאות. זה לא קשור אלי.

ולצד זה, לא יכולתי שלא לראות את האוטומט שלי שמקטין את חלקי.

באדם הרביעי או החמישי לאחרונה שהתעקש להודות לי, עצרתי להתבונן למה אני מתקשה לקבל את חלקי.

נתקלתי בהרגל הישן נושן שלמד להקטין את עצמי ולא לראות ולהוקיר את האיכויות והמעלות שלי. קל לי יותר לראות איפה אני רוצה עוד לצמוח ולהתפתח במקום לעצור ולהריח את הוורדים שקטפתי עד כה.

היה לי מיוחד להתבונן בחלקים האלו ולהעניק להם הרבה אהבה וחמלה.

זה הזכיר לי לאהוב את הילדה הקטנה הזו בתוכי ולהזכיר לה כמה היא מהממת. וכמה איכויות יש בה.

אז תודה למתאמניי שיודעים בדרכם היפהפיה לשקף גם לי את המקומות שאני עוד עובדת עליהם. זו הזדמנות עבורי לנשום עמוק ולהודות שגם מה שאני מביאה זה המון ומביא הרבה טוב לחייהם של המתאמנים המקסימים שלי.

תמיד מרגש לראות את ההתפתחות והצמיחה שלהם, וכיף לי שהצמיחה היא תמיד הדדית, כמו שאני מצמיחה אותם גם הם מצמיחים אותי

מוזמנים לבוא ולהתאמן גם אתם בשיטת סאטיה ולייצר את הטרנספורמציה שאתם מאחלים לה בחייכם