על צמיחה והלב שמתרחב וכואב

הלב שלי מתרחב וזה כואב בטירוף.

בתקופה האחרונה אני עוברת תהליך התפתחות מואץ, לפחות כך קורא לזה המאמן (המהמם) שלי אורון שרון.

האמת שמאז שאני אצלו אני מרגישה כל הזמן בתהליך התפתחות מואץ אבל בחודשים האחרונים עוד משהו נפרץ וההתפתחות המואצת גם ככה הכפילה את עצמה.

בשבוע וחצי האחרונים אני בוכה לא מעט (הרבה) והכל מרגיש כל כך רגיש. אני משתנה בלי שמספיקה לשים לב, הישן כבר לא מתאים, עוד שכבה רוצה לרדת ואני מנסה לעמוד בקצב של הדברים שאני עוד לא מבינה אותם בכלל.

מבולבלים?

גם אני

אני רק יודעת שהלב שלי מתרכך וזה כואב ממש.

שכבות ההגנה מתמוססות ואני נותרת עם עצבים חשופים ורגישים מול העולם.

אני פוגשת את אותן החוויות, אותם הכאבים שפגשתי כל כך הרבה פעמים בחיי רק בצורה חדשה, עדינה ואחרת.

אני אחרת.

התגובות שלי אחרות.

הרצונות שלי אחרים.

הכל שונה.

ליבי חשוף וכל כך עדין

כמו תינוק בן יומו שעוד מנסה לעכל את העולם ומקופל בתוך עצמו כשידיו עולות לפניו כמנסות להתגונן באינסטינקט, כמו שכבת ההגנה היחידה שיכול לשים על עצמו גם אם היא רק פיקטיבית ולא באמת מגנה מפני דבר.

לרגעים אני לא מכירה את עצמי.

שנים כה רבות עבדתי קשה כל כך כדי להסתיר ולהגן ולבנות עוד שכבות הגנה סביב הלב

עד שכבר לא זכרתי כמה הוא עדין, רגיש ושברירי כשהוא פועם לבדו.

זה כואב ושביר

זה מרגש ומפחיד

זה עדין וחשוף

זה מצריך ממני להכיר בי צדדים שמעולם לא הכרתי

זה מערער את הקרקע שאני עומדת עליה

כי בלי החומות, הקול של הלב שהיה כה חלש נשמע פתאום למרחקים

פתאום הוא אומר דברים שמעולם לא שמעתי

ומבקש דיוקים שמעולם לא דמיינתי

מתעקש לעמוד על שלו ועל הדברים שחשובים לו.

לא מוכן להתפשר יותר

לא מוכן לחיות ליד

רואה את עצמו ואת גדולתו

רואה כמה הוא טוב ושווה

ורוצה את שמגיע לו

אני רוצה לתת לו את רצונו

להכיר אותו, לבנות אותו ואותי חזקים יותר לצד העדינות והרכות,

להסכים להכיר את הקול החלש

שכבר לא חלש בכלל

ליצור עוד אינטגרציה

בין המנגנון והחומה

לבין הלב השביר

שכאילו יצא עכשיו מהניילון

ולומד ללכת לבד בעולם

מפחיד