top of page

על פגיעות מיניות במרחבים בטוחים ובכלל.

כי הגיע הזמן לדבר על זה גם כאן.

הנושא הזה יקר לליבי מאד ואני מרגישה שיש הרבה ידע שחסר לאנשים, למנחים ומעבירי סדנאות.

ידע על פגיעות מיניות, טראומה ופוסט טראומה מורכבת הוא חשוב, הבנה של התחום יכולה למנוע כל כך הרבה פגיעות, בין אם אלו מנחים שפוגעים ומשחזרים טראומות מבלי לשים לב או בין המשתתפים עצמם. 

הבנה של המתרחש יכולה לעזור לטפל בצורה מיטיבה בסיטואציות שקורות באופן טבעי במרחבים שעוסקים במיניות:

* את הדברים הבאים אני כותבת בהכללה גסה. חלק מהאנשים שעברו פגיעות אולי יזדהו וחלק לא. אני כותבת מתוך הניסיון שלי עם התחום, נפגעים רבים שאני מכירה ועובדת איתם, הרבה ספרים, קבוצות והרצאות בתחום. זה נושא שאני חוקרת כבר שנים רבות וכותבת בעיקר מהנסיון שלי.

מתנצלת מראש על ההכללה, אני יודעת שלא כולם יזדהו ועדיין חשוב לי לדבר על אנשים רבים שכן חווים, מזדהים ונמצאים בתהליך עיבוד ושיקום. 


אנשים שעברו פגיעות מיניות לרוב לא יזהו ברגע האמת שחוצים להם את הגבולות. 

ככל שהפגיעה היתה בגיל צעיר יותר (אך לא תלוי רק בזה) מתרחש בבגרות בלבול גדול יותר שלא מאפשר לאדם להבין האם מה שקורה עכשיו בסדר או לא, האם נעים לי או לא, האם "הבאתי על עצמי את הסיטואציה", האם זה "אשמתי", שלא עצרתי את זה בזמן, שאולי רציתי ויצרתי את זה ועוד. בלבול וחוסר הבנה הם חלק מפוסט טראומה מורכבת ומהמכניקה של פגיעות מיניות.

זה קורה כי לרבים מהם אין את היכולת לסמוך על עצמם. אדם שנחצו גבולותיו הרבה פעמים לא ידע איך זה מרגיש כשיש לך גבול ואיפה לשים אותו. 

הידע הזה לגבי עצמם מיטשטש. 


כי כשמתרחשת סיטואציה שהיא לא נורמלית, הרבה פעמים הסביבה מנסה לנרמל את הסיטואציה - מה שמגביר את הבלבול וגורם לאדם להתרחק עוד מעצמו ולא להבין שמה שקרה כרגע הוא לא נורמלי ולא תקין. 

מנגנוני ההגנה גם הם נכנסים לפעולה ומתוך צורך להגן על שלמות הגוף והנפש, האדם לאט לאט מאבד את היכולת לסמוך על עצמו, על הגוף שלו ועל הידיעה הפנימית של מה נעים לי ומה לא. הקשר עם הגוף הולך ומיטשטש ואיתו הבלבול.

לכן הרבה פעמים ברגע בו מתרחשת פגיעה נוספת – שחזור - הם יתנתקו, יקפאו, יכנסו לבלבול, יאשימו את עצמם, בהמשך אולי גם את האחר (שזה גם שלב בדרך שלהם), לא יבינו מה קורה ושלא נעים להם ויהיו במחשבות קשות.

לכן לבקש מאדם המתמודד עם פגיעה מינית לקחת אחריות אישית זה בעייתי מאד. המצב הנפשי שבו הם נמצאים לא תמיד מאפשר להם לקחת אחריות בתחום הזה. 


טראומה מינית היא דבר מורכב. יש כל כך הרבה רבדים לפגיעות מיניות, כל כך הרבה בלבול, עוררות יתר וקושי גופני עצום, מנגנונים תודעתיים וגופנים שמקשים על האדם להציב גבול ולטפל בעצמו ואפילו להבין שמה שקורה כאן הוא לא בסדר. לכן הרבה פעמים בסיטואציה עצמה האדם לא יבין ורק לאחר כמה זמן יתחילו לעכל את מה שקרה שם.

מרחב העוסק במיניות זה מרחב שעוסק בפגיעות מיניות.


להלן נתונים מתוך אתר איגוד מרכזי הסיוע:

- "אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה, כאשר 84 אלף נשים נפגעות בשנה. המשמעות היא כי בישראל מתרחשות, על פי ההערכה, כ-230 תקיפות מיניות מדי יום. 

- אחת מכל חמש נשים עוברת אונס.

- אחת מכל חמש ילדות עוברת פגיעה מינית.

- אחת מכל שבע ילדות עוברת גילוי עריות (בתוך המשפחה)

- עד גיל 12 שיעור הבנים והבנות הנפגעים מינית זהה.

רק שישה אחוזים מהפגיעות המיניות מדווחות לרשויות."


אלו נתונים קשים ומזעזעים וכדאי שכולנו נהיה מודעים אליהם. פגיעות מיניות זה לא משהו רחוק, שאולי פוגשים ואולי גם לא, אחת מכל שלוש עוברת בחייה פגיעה! 

זה הרבה יותר נפוץ ממה שכולנו חושבים, זה כאן סביבנו כל הזמן, וכדאי שאנחנו כחברה, בטח ובטח מנחים ומחזיקי מרחבים, נלמד קצת על הנושא, נבין את המכניקה של הנפש כדי שנוכל להיות חלק מהריפוי, ולא חלק מהפגיעה.

כדאי שנבין שיש לנו אחריות לבדוק ולוודא האם הצד השני באמת מעוניין כרגע באינטראקציה, ואולי הוא מנותק ולא יכול כרגע לתקשר? (שוב, זו מכניקה עדינה יותר מסיטואציה אינטימית רגילה) 


כדאי שנבין איך לטפל כשצפה מורכבות ופגיעה במרחב במקום להעמיק את הכאב והשחזור.

במקום להגיד שיש פה אחריות אישית על אדם שנפשו לא יכולה להכיל אותה, נפתח את הנושא, ניתן הכרה ותוקף, ניתן אונים לאדם שכרגע זקוק לזה, נראה מה היא צריכה כרגע ונדבר עם המרחב על הנושא הזה. כי גם החברה לא מספיק יודעת. 

ניתן מקום למורכבות הסיטואציה, מבלי לפשט את זה לשחור ולבן. יש הרבה ערך בללמד דרך נכונה ומיטיבה לפגוש ולהיות עם אחרים, את העדינות שיש לגשת לבני אדם באשר הם, שכולם יבינו מה יכול להתחולל בנפשו של אדם ולהיות רגישים וזהירים במרחבים האלו. ואולי ביחד נוכל להוריד את הנתונים הקשים והמזעזעים האלו. אם רק נדע יותר. 


החברה שלנו לא מבינה מספיק את ההשלכות והמורכבות של הנושא, ולצערי גם מנחים ומחזיקי מרחבים חסרים את הידע וההבנה הזו, ולפעמים גם "בשם הרוחניות" מייצרים בלבול שיכול להביא להרבה כאב. והתוצאה היא מרחבים לא בטוחים, שחזור טראומות גם על ידי המנחים, האשמת קורבן, השלכת האחריות האישית שלהם על הצד השני ופגיעות חוזרות לאותם נשים וגברים שנפגעו בעברם, שבתוך ההתמודדות הם לא יודעים כיצד לטפל בעצמם או להגיב אחרת מלבד לקפוא/להתנתק.

לכן גם חשוב לי להבהיר לכל אדם שחווה פגיעה – את לא אשמה. אתה לא אשם. פשוט לא. 


ריפוי פגיעות מיניות זה גם בקהילה ובחברה. זה גם בתגובה של הסביבה, של המנחים. וכדאי שאנחנו כחברה, בטח ובטח מנחים, ילמדו על הנושא כמה שיותר כדי שיוכלו לתמוך בריפוי, או לפחות לא לחבל או לשחזר את הכאבים והטראומות. 

לכולנו יש את היכולת ללמוד יותר ולתמוך, להיות רגישים יותר, מכילים וחומלים את הסביבה.

אני אגיד גם שאני יודעת שיש גם מרחבים מאד בטוחים ומנחים שמאד רגישים ומאד מודעים לעבודה עם טראומות ופגיעות מיניות. ועל זה אני מברכת. חשוב לי לכתוב את הדברים ולהשמיע את הקול הזה, בתקווה שיגיע לכמה שיותר אנשים, מנחים, מחזיקי מרחבים, וכל אדם שמגיע לאינטראקציה עם אדם אחר.



פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page