אם היו נותנים לכם כדור ואומרים לכם שאם תיקחו אותו תעברו גיהינום רגשי למשך שבוע שבועיים ואז כל הבעיות שלכם ייפתרו, הייתם לוקחים אותו?
טוב זו שאלה קצת דרמטית, ואי אפשר באמת להשוות אותה לתהליך האימון הסאטי בשום צורה. אבל המסר הוא אותו המסר - לפעמים כדי להרגיש טוב יותר, כדי לשחרר משהו וכדי לייצר שינוי עמוק בחיים לכיוון שהיינו רוצים, אנחנו צריכים להסכים לפגוש כאב שנמצא בתוכנו. כי בדרך כלל הכאב הזה יהיה מה שבאמת מונע מאיתנו להגשים את החיים שאנחנו רוצים.
כי כבני אדם הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לחוש כאב. כל המערכות הגופניות, הרגשיות והנפשיות עובדות שעות נוספות ברציונליזציה ומנגנוני הגנה נוספים כדי שנתרחק מכאב בכל דרך אפשרית, כל האמצעים כשרים, כמו האינסטינקטים הגופניים להתרחק מאש לדוגמא.
אז אצל אחד כדי לא להרגיש עלבון או אשמה הוא יכעס ויצעק
אצל אחר כדי לא להתמודד עם פחדים הוא יישאר באותם חיים נוחים אך לא מספקים ולא יזוז ימינה או שמאלה
האחר יפעל הפוך, ובכל מקום שיש סכנה לפגיעה הוא הראשון שיתחפף מהסיטואציה.
ותמיד יהיו לנו את ההסברים הטובים ביותר כדי לתרץ לעצמנו למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.
כשבפועל אנחנו לא פועלים שם מחופש, אנחנו פועלים מהימנעות. הימנעות מכאב.
וההימנעות הזאת מגבילה.
כל מקום שאנחנו חווים פער בחיים, שיש משהו שאנחנו רוצים לייצר ולא מצליחים - כנראה יש משהו עמוק יותר שאנחנו נמנעים ממנו ואפילו לא מודעים אליו.
לכן, כשנסכים לפגוש את הכאב הזה (לקחת את הכדור), משהו יוכל להשתחרר.
אנשים חושבים הרבה פעמים שלהסכים לפגוש את הכאבים שלהם זה לעבור גיהנום.
זה באמת יכול להיות מאד כואב.
אבל, זה ממש לא גיהינום. וכשלומדים להיות עם זה הכאב פוחת ופוחת.
ואז אתם נשארים עם החופש. ועם ההגשמה שלכם. ועם כל מה שרציתם ליצור בחייכם.
אז במקום לקחת כדור שלא באמת קיים
פשוט בואו להתאמן.
בואו לפגוש ולעבוד על הנושאים שמעסיקים אתכם
כדי שהחיים שלכם יהיו בדיוק מה שאתם רוצים שהם יהיו.
