מפוגענות לריפוי - המשך

אחרי הפוסט הקודם כתבו לי בתגובות ובפרטי על עניין הפוגענות של האחר, שלפעמים גם הצד השני מתנהג בפוגענות, ועלתה השאלה איפה עובר הגבול בין אחריות הצד השני לאחריות האישית שלי?

אם ההתנהגות הפוגענית שלי היא תוצאה של התנהגות פוגענית שנעשתה כלפיי, האם זה הופך את התגובה הפוגענית שלי לבסדר?

אם אני לוקחת אחריות זה אומר שלצד השני אין אחריות? האם אחריות היא רק של צד אחד?

לפי שיטת סאטיה, לכל אחד מהצדדים יש 100% אחריות על כל סיטואציה בכל רגע נתון.

מאה אחוז אחריות.

לכל אחד.

ובכל רגע אני אחראית על המאה אחוז שלי (והאחר על שלו), כי בסופו של דבר יש לי שליטה רק על החלק שלי.

אז איך נראית לקיחת אחריות על הצד שלי כשהאדם שמולי פוגעני?

אחריותי יכולה להתבטא בלשמור על הגבולות שלי ולשמור על עצמי.

אחריותי יכולה להתבטא בתקשורת מיטיבה (עם אפשרות ללמד את הצד השני במידה ורוצה).

אחריותי היא לבחון האם יש לי פרטנר אמיתי שרואה גם אותי באינטראקציה לא פשוטה, האם יש לו יכולת לקחת אחריות ומתי, ולבדוק האם זה מתאים לי?

לפני הרבה שנים הייתי במערכת יחסים, בואו נגיד, לא הכי מיטיבה...

זה היה בתקופה שעוד לא ידעתי את כל מה שאני יודעת היום, לא ידעתי לטפל בעצמי ובעולמי הרגשי, השלכתי וחיפשתי מזור לכאביי הרגשיים בחוץ.

אני זוכרת עד היום שהגעתי למאמנת שלי בתחילת דרכי ואמרתי לה ביושר שלא טוב לי במערכת היחסים ואני לא יודעת למה אבל אני לא מצליחה לקום וללכת.

זו היתה האחריות האישית שלי.

משם עבדנו על מערכת היחסים הזו כל שבוע במשך תקופה ארוכה.

בתהליך הבנתי למה אני שם, מה הצרכים שלי שנענים ואלו צרכים לא, למה כל כך קשה לי לקום וללכת או להציב גבול.

למדתי להכיר את עצמי, לטפל בעצמי ולפתח חוסן עד שהגיע היום שסיימתי את היחסים.

אני נותנת את הדוגמא הזו כי נכון, תמיד יש את הצד השני וגם לו יש אחריות, גם הוא יכול להיות פוגעני, אך לצערנו, גם אם אנחנו ממש רוצים, אנחנו לא יכולים לשנות אף אחד.

הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות זה לראות את המציאות כפי שהיא, לקחת בשתי ידיים את המאה אחוז אחריות שלי ולבחון אם המציאות מתאימה לי, לאדם שאני רוצה להיות ולדרך שאני רוצה לחיות את חיי.

במידה ואין הלימה, עלי לבחון זאת ביושר ולעשות מה שניתן מהמקום האחראי ביותר על עצמי ועל הסביבה, להכיר לעומק מה קורה לי ומה האפשרויות שברשותי.

לפעמים מספיק לעשות עבודה בתוך היחסים כדי שישתנו לטובה ולפעמים נדרשים דיוקים אחרים.

כך או כך האחריות לחיינו היא שלנו, לטוב ולרע.

בעיני אלו החדשות הטובות בעולם!

הן חדשות נהדרות, נטולות שיפוטיות, אשמה או ביקורת.

הן מלאות בחמלה ואהבה והרבה אונים, כי הן אומרות שהכוח בידינו. הבחירה היא שלנו.

גם אם אנחנו לא יודעים עדיין את הדרך לשם, את האיך או המה, יש לנו יכולת למצוא את הדבר הנכון עבורנו.

אין אשמה באחריות, יש התבוננות נקיה, חומלת ואוהבת.

ברור לי שהדברים לא תמיד פשוטים, יש הרבה אפור בין השחור והלבן שאני יכולה להציג בפוסט פשוט בפייסבוק, רק חשוב היה לי להזכיר שיש לנו את היכולת לבחור בחיינו תמיד.

גם אני עשיתי ועדיין עושה עבודה כדי להיות אחראית לחיי בכל מקום ודרך.

זה מסע חיים של דיוקים

וזה מסע חיים של לראות את עצמנו ולאהוב את עצמנו

ליצור לעצמנו את החיים שמגיעים לנו.

איזה כיף