על חופש אמיתי

פעם היתה לי תמונה מאד ברורה איך חופש אמיתי נראה: אני בחו"ל (אוסטרליה, תאילנד, הודו, אירופה, וואטאבר), באיזה בית קפה מול הים או מול נוף עוצר נשימה אחר, מסתכלת על השקיעה, ברקע מתנגנת מוזיקה שאני אוהבת, ואני נושמת עמוק. אין לי שום דאגות בחיי ושום מחוייבויות, אני יכולה להישאר שם ולשתות את הקפה או השייק שלי כמה שעות שרק ארצה.

כך היה נראה חופש בראשי, וכל עוד לא חוויתי את התמונה הזו לא הרגשתי חופשיה. לא באמת.

ואז גיליתי שאני יכולה להיות בכל מקום בעולם ולהרגיש לא חופשיה, להרגיש רע עם עצמי.

כי להיות שמחה, מסופקת, מאושרת וחופשיה, לא תלוי בשום דבר חיצוני שמתחולל בחיי.

הוא לא תלוי במיקום שלי. הוא גם לא תלוי בכמה כסף אני מכניסה בחודש או כמה כסף נשאר לי בסוף החודש, אם אני שכירה או עצמאית, אם אני בזוגיות או רווקה, אם אני בארץ או בחו"ל.

הוא תלוי ביחסים שלי עם עצמי.

הוא תלוי ביכולת שלי לטפל בעצמי ובעולם הרגשי שלי.

הוא תלוי ביכולת שלי לחמול ולאהוב את עצמי במקום לבקר ולהקטין.

הוא תלוי ביכולת שלי למצוא את הסיפוק, האושר והשמחה בתוכי, בלי קשר לנסיבות.

הוא תלוי בהבנה שלי שכל דבר שאני מרגישה עכשיו, או כל דבר שמופיע בחיי קשור אך ורק אלי ולעולמי הרגשי.

אין שום דבר שקורה לי בחוץ ואין שום דבר שאחראי על עולמי הרגשי חוץ ממני.

לכן היום אני מרגישה הכי חופשיה מאי פעם, כולל בטיול הגדול אחרי הצבא.

נכון שעל פניו הייתי חופשיה יותר כי הייתי בחופש ולא במסגרת של עבודה, לא היו לי מחויבויות כאלו ואחרות והייתי במקומות קסומים ומופלאים, חוויתי חוויות מהממות ומדהימות ופגשתי אנשים מדהימים.

אבל בתוכי עוד הייתי כלואה. הקטנתי את עצמי, לא אהבתי את עצמי, פחדתי להרגיש את מה שבאמת מתחולל בתוכי, הייתי במאבקים פנימיים שהיום כבר לא נוכחים.

היום אני בחופש כי אני נותנת מקום לעצמי ולכל דבר שאני מרגישה.

והחופש הזה הולך איתי, כשאני עובדת, כשאני בבית, כשאני במחויבות, כשאני עסוקה, כשאני פנויה, כשאני עם עצמי לבד בבית וכשאני עם אנשים.

ובעיני זה החופש המשמעותי ביותר.